תקווה פלג מלכימן

(מתוך עבודת שורשים)

 

נולדתי בשנת 1914 בראש פינה לצפורה ולנחום מלכימן. אבא עבד בראש- פינה, ואמא עבדה כמיילדת בצפת. לאחר מכן עברנו למטולה ולחמרה. בעקבות מאורעות 1921 בתל-חי ברחנו לצידון.

בהיותי בת 6, עלו הורי להתיישב במושב עין טבעון, הוא כפר־יחזקאל. ביום העליה לקרקע ירד גשם. הגבעה היתה מכוסה קוצים והאהלים לא כיסו אותנו.

אנחנו, הילדים, עבדנו בגן הירק שלנו, שסיפק לנו מזון. היתה לנו פרה דמשקאית בשם סקופה, שהיתה הפרה הראשונה של המושב. אבא היה מחלק ממנה חלב לכולם. הוא גם נתן כסף לניצרכים.

"בית הספר" בכפר היה אהל גדול, שאליו הובאו הילדים. לימדה בו מורה קטנה בשם בלהה. נהגנו להפריע לה מאד. אבא רצה שכל ילדיו ילמדו, אך לא היה לו הרבה כסף, לכן שלח אותנו לבתי ספר חקלאיים: אחי בן־ עמי  נשלח ל״כדורי״, אחי נחמן ל"מקוה ישראל" ואני לבן-שמן. ביום הנסיעה עדיין התרוצץ אבא לחפש כסף.

לי לא היה ארנק, השחלתי את המטבעות על חוט ברזל ותליתי על הצואר. בגמר לימודי עבדתי בבן-שמן כפועלת לתשלום עבור לימודי. לאחר מכן נדדתי בארץ ועסקתי בעבודות שונות, בפרדסי רעננה ושוב בבן־שמן. כשחזרתי לכפר-יחזקאל, התחיל להתארגן גרעין של בני המושבים הותיקים, בעיקר מנהלל. הצטרפתי לגרעין - גרעין "שמרון" ואתו עליתי לישב את קבוץ חניתה שבגבול הצפון, מישובי חומה ומגדל. בחניתה הכרתי את אליהו שהגיע כעזרה מדגניה. נשאנו בחתונה צנועה.

החיים בחניתה החלוצית היו קשים. לא היו לנו מים, הקרקע הסלעית לא התאימה לחקלאות. היינו בודדים ורחוקים מישובים אחרים, ורמת החיים היתה נמוכה מאד.

אנשי שמרון הביאו עדר צאן ענק. אך כיון שלא נמצא לו מזון, קנו כבשים ויצרו ומכרו גבינות.

במאי 1940 נולד בננו הבכור אורי, שהיה אחד הילדים הראשונים בחניתה - השלישי במספר. ילדים אלו היו "של כל הקיבוץ". ביוני 1944 נולד דני. אליהו החליט שהוא רוצה להיות נהג. מכיון שהקיבוץ לא אישר לו זאת, עזבנו את חניתה, במטרה לעבור לקבוצת גבע. זה היה ב- 1946. תחילה היינו בתקופת מעבר בכפר־יחזקאל. אליהו עבד בתנובה ואסף כסף ובחורף תש"ז עברנו לגבע.

גרנו בחדר שהיה צמוד לבית הילדים בבית ב'.

עבדתי שנה במטבח, לאתר מכן עברתי לענף הלול, בו עבדתי למעלה מ־20 שנה.

החיים בגבע של שנות ה-40 וה-50 היו קשים: עבדנו מזריחה עד שקיעה, ללא חשבון שעות, ואפילו זמן להיות עם הילדים לא היה. הילדים היו באים למקום העבודה של ההורים, ומחכים שיסיימו את עבודתם. בגבע נולדו שתי בנותינו תמר ודבורה. והיום יש לנו 13 נכדים.