אמא שלי
כתבה דבורה'לה
אמא היתה אשה טובה, פשוטה. אמא טובה - בן־אדם.
לא נהגה להתבלט, תמיד הצטנעה, הדרישות שלה מן החיים היו צנועות. לא ידעה לדבר גבוהה, לא אהבה את זה. את ביטויה מצאה בחיי היומיום עבודה, משפחה.
לא היה לה הרבה בטחון עצמי, ביכולת שלה ובכישוריה. אבל, היתה בה מין אופטימיות ושמחת־חיים. קבלה את החיים כמו שהם, לא נלחמה בהם. ידעה להנות מדברים קטנים ־ שיר עברי יפה, גלידה, שוקולד. היתה החברה הכי טובה של אבא. ידעה להקשיב לו, ניסתה למתן אותו במלחמותיו האיו־סופיות עם הסביבה ואיתנו. התווכחה איתו כשלא הסכימה עם דעתו (בדרך כלל זה לא עזר לה). דווקא בדמותה המינורית היה לה כוח.
היתה מאד חרוצה, בחדר היו תמיד עוגות ועוגיות מעשה-ידיה, תמיד היה נקי ומסודר. החדר לא היה מסודר לטעמי, אבא השליט בו את טעמו. אבל אמא ידעה להשרות בו תחושה של חמימות ביתית. היא לא הזניחה אף פינה. תמיד היה נעים לי להזמין אורחים לחדר. אמא ארחה אותם יפה, שוחחה איתם וכבדה בממתקים.
מי שהכיר אותה מקרוב, הכיר את חוש ההומור המיוחד שלה, ידעה להגדיר כל דבר בצורה קצרה וקולעת.
היתה לה עברית ש ל פעם. של הדור הראשון שהעברית היתה להם שפת-אם. העברית שלה לא היתה מליצית, אבל מיוחדת במינה. נהגה לתאר כל דבר, למשל: לא שאלה אותי, אם אני רוצה תפוח, אלא: ״את רוצה לאכול תפוח ירוק-חמצמץ?״.
את תאריכי ימי ההולדת שלנו ידעה רק על פי הלוח העברי, כי כך למדו בזמנה. זכרה קטעים שלמים בעל-פה מן התורה ומשירי טשרניחובסקי וביאליק.
אותי פינקה מאד. בשבילה תמיד נשארתי הקטנה. תמיד הכינה לי דברים
שאני אוהבת: סלט פירות בחורף, בקיץ ־ מיץ לימונים טבעי ובשבת לחם
מטוגן. על מסורת זו השתדלה לשמור גם בשנים האחרונות כשהיתה מוגבלת.
כשהיא כבר לא יכלה לפנק אותי, האיצה באבא שיכין לי ארוחת בוקר של שבת.
בשנים האחרונות שמרה בציפורניים על העצמאות שלה, רק עם כוח הרצון. לא נהגה להתלונן על גורלה, חיה את ההווה, הכירה כל שיר וזמר חדש. התמצאה בבעיות המשכנתא שלנו שקראה עליהם בעיתונים. היו לה דעות נחרצות על הנעשה בגבע: ״היום כבר לא רוצים לעבוד - רק לצאת ללימודים, הכל הפקר!״
תמיד חסכה בחשמל ובמים, כאילו היא משלמת עליהם מכיסה. כלפינו היתה מאד נדיבה וקנתה לנו מה שיכלה מתקציבה האישי. היא לעצמה לא היתה צריכה שום דבר.
אמא,
אהבתי אותך. היית לי אמא נהדרת.
בימיך האחרונים לא יכולתי להיות איתך יותר, בחרתי בחיים אחרים מחוץ לקיבוץ.
אני יודעת שקבלת יחס וטיפול נהדר מאבא, האחים והגיסות שנשארו בגבע ומעובדי בית סביון ־ ולהם יותר מתודה.
יהי זכרך ברוך!
דבורה