הנצחה בקבוצת גבע

ר׳ ראובן פלאש ז״ל

בחברה המגוונת של הקבוצה, איש איש על ענף עבודתו ותפקידו, נפגוש אותם, את האלמונים, שב״סידור העבודה״ אינם נכללים, וביומן העבודה אינם רשומים, ובהנהלת החשבונות עבודתם אינה נערכת, ובכל שפעת הוועדות לעניני משק וחברה ותרבות וכו' לא יכירם מקומם — ועם זאת נותנים הם חלקם בעבודה ומשולבים בתיי המקום, והם עמלים כשרים כל עוד כוחם בם: הלא הם ההורים של חברי הקבוצה, שהם חלק בלתי־נפרד באוכלוסיה הקבוצתית.

בערוב ימיהם, בהיחרב עליהם עולמם בגולה המתנכרת, נעקרו ממקומם והועלו על ידי הבנים אל עולם חדש, אל אורח־חיים שלא ראו אותם בדמיונם. רובם הגדול של עולים אלה בזכות בניהם — השתלבו יפה כחיי הקבוצה, על אף המשבר הנפשי והגופני בזמן הראשון. הם, יהודים דבקים באמונתם מצאו עד מהרה לשון משותפת עם הבנים, ספגו את רות הקבוצה ונקלטו בהווי שלה, אף הוקירו את מפעל הבנים ונתנו מכוחם בעבודה ובמילוי תפקידים ככל שיכלו.

אולי לא היה שילוב־דורות כזה בישראל — כאשר קם והיה בקבוצה, זכו ההורים לבלות את שנות זקנתם בחיי כבוד ועבודה עם בניהם, וזיכו אף את הבנים בחברה טובה ובעיטור תפארת שיבה למעשי הבנים.

אחד מהורים טובי־עין ותמימי־דרך היה ר׳ ראובן בקבוקי (פלאש), איש גבע, שנפטר לבית עולמו ביום כ״ב ניסן. זה שנים רבות בא לחיות עם בנו יוסף, חבר הקבוצה, ואף זכה לשילשים ורביעים. כל ימיו בקבוצה עשה עבודתו בנגריה שהקים, עשה ותיקן כלים, תיבות וארגזים לצרכי המשק, והביא תועלת בעבודתו. איש דת, נוח לבריות וידיד לכל. בשנים האחרונות נוסף לו תפקיד: לחלק את העתונות לחברים.  אלמוני היה — יהודי כשר, במובן העממי של המושג, איש העבודה ושלם עם אלוהיו ועם חברת הקבוצה שחי בתוכה ואהב אותה.

א. מ. קולר