פרומה פרידלנד (איטקין)
נולדה בלטביה
עלתה לארץ 1936
נטמנה בגבע 27.06.1957
כ"ח סיוון תשי"ז
על מות חלוצה
כתב א.מ. קולר
מהנסים הגדולים שקמו לו למפעל התחיה והתקומה בישראל — הוא בלי ספק נס התנועה החלוצית, על חטיבותיה השונות, שצמחה וגדלה בתפוצות, ובארצות מזרח אירופה בפרט, ושהיתה לכוח אדיר בעליה ובעבודה ובהתישבות ובבנין ובבטחון, מאז גמר מלחמת־העולם הראשונה ועד היום הזה.
הרי זה חזיון מופלא, אשר יקומו יום אחד נערים ונערות, בוגרי בתי־ספר, ועושים צעדיהם הראשונים בדרכי החיים, בארצות־גולה שקטות, יעזבו בית אבא־אמא והסביבה שגדלו בתוכה — וילכו מדעת ובהתרוננות נעורים אל חיי עמל שבהכשרה, ואחר־כך אל ארץ מרחקים בלתי־נודעת, אל עתיד מלא תעלומה, אל משימות כיבוש ועבודה ומלחמה מלחמת טבע ואדם — בארץ החדשה.
רבים מאלה — במאבק קשה מלווה היתה יציאתם מהבית. לא בנקל הסכימו אמא ואבא לפרידתם אל הבלתי־נודע של הבן והבת הצעירים, ללכתם בדרך המלאה חתחתים וסופה מי ישורנו. ולא אחת היה עליהם להתגבר גם על אי־הבנה ונכר בתוך משפחתם, בין אחים ואחיות אשר אידיאלים אחרים לקחו את לבם.
ראינו והשתאינו: את אלה מי ילד לנו? אי־מזה באה זו הרוח, אשר צררה בכנפיה בכוח אדיר מחנות בני־נוער אלה, אשר נחלצו לקול־הקריאה מנבכי האומה, הקורא להם: עלו! והם עלו, העלו את מפעל גאולת העם והתעלו אף הם בתוכו.
לזכרה של פרומה
התהלכה בינינו כשתי עשרות שנים. מילאה את תפקידה בעבודה בנאמנות ובחריצות. שמרה על רכוש הקבוצה בקפדנות רבה. התכנסה בחוג משפחתה כאם וכרעיה נאמנה לילדיה ולבעלה.
בזמן האחרון לחייה נפגשנו הרבה. עקבתי בהערצה אחרי "הגיבורה האלמונית", אשר לא נכנעה לגורלה המר. במאמצים עליונים היתה יוצאת לעבודה ולחדר־האוכל. כשהצעתי לה מדי פעם ללוותה, היתה כאילו מופתעת: ״יש לי עדיין כוח!״, אע״פ שכל כולה משוועת לעזרה...
כשביקרתיה בחדרה, היתה מזילה דמעה ומפליטה כבדרך אגב: ״מתי זה יגמר כבר? אין לי כבר כוח!״ אך מיד מוסיפה: ״כמה מאושרת אני, שחברי קבוצה אנחנו! מה הייתי עושה בגוזלי הרכים? הם קשורים לחברה, למקום, לאבא שלהם ואני יכולה כבר להיגאל...״
בביקורי האחרון שכבה עם עינים עצומות ולא אמרה דבר. שיחקתי עם הקטנים במחבואים וסיפרתי לחנה׳לה סיפור. לפני לכתי לקחתי את ידה על מנת להיפרד ממנה. פקחה את עיניה השחורות, אשר מר־המוות נשקף מתוכם ואמרה: ״שמעתי את הסיפור שסיפרת לחנה׳לה. תודה רבה לך. אני כבר סיימתי את סיפורי שלי לילדי...״
מה רע ומר הוא הגורל המתאכזר ככה לאמהות צעירות...
מתילדה