על מות חלוצה 

כתב א.מ. קולר

 

מהנסים הגדולים שקמו לו למפעל התחיה והתקומה בישראל — הוא בלי ספק נס התנועה החלוצית, על חטיבותיה השונות, שצמחה וגדלה בתפוצות, ובארצות מזרח אירופה בפרט, ושהיתה לכוח אדיר בעליה ובעבודה ובהתישבות ובבנין ובבטחון, מאז גמר מלחמת־העולם הראשונה ועד היום הזה.

הרי זה חזיון מופלא, אשר יקומו יום אחד נערים ונערות, בוגרי בתי־ספר, ועושים צעדיהם הראשונים בדרכי החיים, בארצות־גולה שקטות, יעזבו בית אבא־אמא והסביבה שגדלו בתוכה — וילכו מדעת ובהתרוננות נעורים אל חיי עמל שבהכשרה, ואחר־כך אל ארץ מרחקים בלתי־נודעת, אל עתיד מלא תעלומה, אל משימות כיבוש ועבודה ומלחמה מלחמת טבע ואדם — בארץ החדשה.

רבים מאלה — במאבק קשה מלווה היתה יציאתם מהבית. לא בנקל הסכימו אמא ואבא לפרידתם אל הבלתי־נודע של הבן והבת הצעירים, ללכתם בדרך המלאה חתחתים וסופה מי ישורנו. ולא אחת היה עליהם להתגבר גם על אי־הבנה  ונכר בתוך משפחתם, בין אחים ואחיות אשר אידיאלים אחרים לקחו את לבם.

ראינו והשתאינו: את אלה מי ילד לנו? אי־מזה באה זו הרוח, אשר צררה בכנפיה בכוח אדיר מחנות בני־נוער אלה, אשר נחלצו לקול־הקריאה מנבכי האומה, הקורא להם: עלו! והם עלו, העלו את מפעל גאולת העם והתעלו אף הם בתוכו.

 

אחת מאלה החלוצים — היתה פרומה לבית איטקין.

לפני 21 שנה — והיא בת 23 — באה לגבע עם קבוצתה, קבוצת ״גורדוניה״ מלטביה—ליטא, שעלתה והצטרפה לקבוצתנו. היה זה מאורע גדול בחיי גבע, שתגבורת בחבורה בת 35 איש, חלוצים צעירים, קבעה במידה רבה את דמותה ואת כוחה של הקבוצה בהתפתחותה.

פרומה שידעה תלאות מנעוריה, חידשה רעננות נעוריה מיד בפגישתה עם החיים החדשים, עם הקבוצה בעבודתה ובהווי חייה והשתלבה בהם כליל. נדמה, לא ידעה כמעט חבלי קליטה והסתגלות לעבודה ולחיי־שיתוף. כאן בנתה את משפחתה ונתנה את חלקה לבנינה של הקבוצה. והיתה מאושרת יחד עם תנחום חברה, בחמשת הילדים הנאים שגידלו בקבוצה.

בשואה הגדולה נשמדה כל משפחתה בדווינסק והיא, השריד היחיד, נשאה בענות. אך הנה התרגש האסון עליה עצמה. המחלה האיומה שהכריעתה נתגלו סימניה לפני שנים. מאז נראתה במיטה ובעבודה חליפות. בכל שעת הפוגה ממכאוביה — חשה לעבודתה. שנים נמשכה מחלתה. חברה והקבוצה עשו כל המאמצים להעלות לה ארוכה. 

עתים נדמה היה, כי כוח־החיים ורצון-החיים של פרומה יתגברו על המחלה הממארת. אך אהה, גורלה נחרץ. בשבועות האחרונים גברו יסוריה מאוד. וביום כ״ח סיון הוציאה נשמתה.

וגדול הכאב על חיים צעירים אשר נקטפו ללא עת.

 

א.מ. קולר