סבא עיז'ו - (נלקח מעבודת השורשים)
סבא נולד ב-21.3.16 בעיירה וויז'ניץ באזור בוקובינה. איזור שהיה בשלטון אוסטריה-הונגריה. אביו , אברהם היה יהודי תמים וצדיק שהגיע מגליציה לבוקובינה. הוא היה חסיד נלהב של הרבי מוויז'ניץ והיו לו 13 אחים ואחיות, שמתו ברובם ממחלות בגיל צעיר.
אביו אברהם התפרנס מהחזקת מלון דרכים שנקרא "הוטל מולדובה". משפחתו גרה גם בחלק מהמלון ובחלקו האחר התאכסנו יהודים שהגיעו לרב מוויז'ניץ, בעיקר בחגים. הבלון הייתה גם מסעדה ממנו נהנו גם איכרי הסביבה. אביו נהג לתת בסתר אוכל וכסף לנזקקים כמנהג התקופה, גם בימים בהם הפרנסה לא הייתה מצוייה. בגיל 53 נפטר אברהם ממחלת כליות. אמא של סבא עיז'ו, יונה נולדה בבוקובינה. היו לה שש אחים ואחיות להם דאגה עד שנישאו. יונה עזרה בהחזקת המלון והמסעדה. סבא היה בן רביעי מבן חמישה אחים. שלושה אחים ושתי אחיות: רבקה, בתיה, אפריים, עזריאל (סבא) ויעקוב. במשפחה של סבא היה חשוב מאוד הקן המשפחתי. היתה קיימת ערבות משפחתית חזקה מאוד והקשר היה הדוק מאוד.
סבא נולד בעיירה שהיוותה מרכז של חסידות מפורסמת- חסידות וויז'ניץ. החסידות הצטיינה בדבקות, שירה ואהבת האדם. בעיירה היה רב וחסידים הגיעו מכל קצוות אירופה להנות מחוכמתו.האוכלוסייה בעיירה הייתה יהודית במלואה. זו הייתה גאוותם של יהודי וויז'ניץ שאמרו שאחרי תל אביב וויז'ניץ היא המקום שמושתת רק על יהודים.היו תקופות שאפילו המשטרה הייתה מורכבת מיהודים. בעיירה לדברי סבא הייתה אווירה של טוהר מידות, יושרה ואמונה. בעיירה היה עוני רב. האנשים התפרנסו לרוב ממלאכה זעירה כגון: חייטות, נגרות, פחחות, סוחבי מים, בעלי עגלות וכ'ו. הנשים היו עקרות בית וילדו ילדים בשפע. העיירה הייתה בנויה מבתי עץ ולבנים, בתים צפופים. המים לא זרמו בברזים והיה צורך לשאוב אותם מהבאר המרכזית. למרות העוני הגדול לא היו אנלפאבתים יהודיים. היו בעלי צדקה ששילמו את לימודיהם של אלה שקצרה ידם להשיג כסף ללימודים. היה זה השיג חינוכי אדיר. בהגיעם של הילדים לגיל שלוש, הם נשלחו לחדר, שם למדו את האלף בית לפי התורה. הייתה אווירה שלימוד תורה היא הסחורה הטובה ביותר. המלמד היה מלמד בעזרת ניגון את הטקסט והתלמידים היו צריכים לשנן זאת בע"פ. אלה שהשתובבו קיבלו מכות עם רצועת עור שבקצה שלה היו חוטים(קאנצ'יק).. לאחר החדר היו הילדים הולכים לבית ספר ממשלתי (של גויים) כדי שיתקדמו בלימודי התורה והגמרא שלא נלמדו בבית ספר הממשלתי היו שוכרות המשפחות בחור ישיבה שכינו אותו "החזר בוחר" מלשון חוזר על החומר.
רב העיירה היה המנהיג הרוחני של העיירה. תפקידו היה להנחיל לקהילה רוח ואמונה. כל יום שישי נהגו החסידים להתאסף מסביב לשולחנות של הרבי כדי שיזכו לשמוע דברי תורה ומוסר מפיו. לרוב לא הבינו החסידים אף מילה אך למרות זאת האמינו לכל מילה. ביום ראשון לאחר צאת השבת, נהגו לרשום את דברי התורה של הרב ואברהם נהג לקנות את דבריו.. בנוסף להנהגה הרוחנית, היה בעיירה ראש עיירה יהודי, שנבחר על ידי הקהילה. עיסוקו היה בעיניני דת וחינוך. היו בתי משפט ששפטו לפי חוקי המקום ובנוסף היו דיינים יהודיים שהתעסקו בעינייני כשרות, נישואים וגט. היו הרבה מוסדות של צדקה ומתן בסתר. למשל, בעלי צדקה נהגו לתת כסף לכלות עניות שתהייה להן נדוניה ועוד. הנוער המקומי היה מאורגן בתנועות נוער של בית"ר. שם דיברו רבות על ישראל, שמעו הרצאות, למדו ועוד. הנוער נהג לאסוף תרומות בקופסת הקרן הקיימת כדי לעזור לישוב בארץ. שפת המקום הייתה אידיש ובשפה זו נכתבו ספרים ועיתונים שיצאו במקום. בעיירה הייתה אווירה מיוחדת. כולם הכירו את כולם. לכל אחד בעיירה היה שם וכינוי משלו.
לסבא היו זכורים במיוחד החגים שנחוגו וכן השבתות. בשבת הייתה אווירת קודש- בבית היו הכל לבושים בבגדי שבת מיוחדים. הבנים נהגו ללכת עם האב לבית הכנסת ובשובם הביתה נהגו להזמין כל שבת אורח עני אחר לסעודת השבת. סבא ואחיו האמינו בילדותם שעם כניסת אביהם נכנסים המלאכים. סביב השולחן נהגה המשפחה להשמיע זמירות שבת ולאכול את סעודת השבת.השבת עצמה הוקדשה לתפילות בבית הכנסת. חגים נוספים שהיו זכורים לסבא היה יום הכיפורים.. יום בו הייתה אווירת קודש, אווירה קשה. הייתה הרגשה שביום זה נחרץ גורל כל אחד. פסח היה גם חג חשוב. היו הכנות רבות כדי שהפסח יהיה כשר לפסח. היו מגאילים את כל הכלים בסיר גדול שהיה מונח במרכז העיירה. את המים היו מסננים, את ידיות הדלת עוטפים והכל כדי לא לגעת בחצץ. רוב כלי הפסח היו מיוחדים ואוחסנו בחדר מיוחד בקומה העליונה. לסבא היה זכור ניגון מיוחד אותו היו שרים הוא ואחיו בעלותם במדרגות לחדר הכלים המיוחדים לפסח.
עד גיל חמש למד סבר בחדר ואח"כ הלך לבית ספר העממי שהיה בוויז'ניץ. כשכל הכיתה למדה שעורי דת נוצריים היהודים נהגו לצאת מהכיתות.בתור ילד שיחק סבא כדורגל עשוי סמרטוטים.הוא היה שוער. הוא נהג לשחות בנהר ז'רמוש שזרם סמוך לעיירה והיה שובב גדול. הוא העדיף את כל הפעילות הזו על פני למידה. הוא נהג לברוח מהחדר והציק לאחיו. משפחתו נהגה לספר שאת סבא לא ניתן היה להרגיז. היה לו מזג נוח.
משפחתו של סבא הייתה מהאמידות והמשכילות בעיירה. בביתו היו מנהלים וויכוחים על עניניי מדע, תרבות, דת ועוד. כשסיים סבא את בית הספר העממי החל ללמוד בתיכון בעיר המחוז טשרנוביץ. הוא לא התרכז בלימודים אלא בעיסוקים של נערים מתבגרים. מאוחר יותר בשיחותיו המסכמות האחרונות ציין בפני אמא שהדבר שהוא הכי מצר עליו בחייו, זה שהוא לא למד לימודים מסודרים.
עם סיום הלימודים עזר סבא בפרנסת המשפחה מכיוון שאביו נפטר. לאחר מכן גויס סבא לצבא הרומני ששלט באזור בין שתי מלחמות העולם. ב-1940 כבשו הרוסים את איזור בוקובינה. סבא שוחרר מהצבא הרומני וגויס לצבא הרוסי. לאחר כיבוש האזור עברה המשפחה לטשרנוביץ. הרוסים נהגו לאסור במאסרים המוניים אנשים שנחטפו מבתיהם. חלק מהמשפחה נאסרה באשמת קפיטאליזם. היהודים סבלו מאנטישמיות מצד הימין הקיצוני של רומניה. כשגויס סבא לצבא הוא צעד עם נערים נוספים עשרות קילומטרים תחת אש כבדה של מטוסי הצבא הגרמני, שהצליח אף להפיל חללים רבים. החיילים חפרו שוחות בתנאים נוראים של רעב, קור ועבודה קשה. היו חיילים שהחליטו לחזור לטשרנוביץ ושם מצאו את מותם.בהמשך הגיעו להרי אורל. בתור אזרחים רוסיים נשלחו למחנה העבודה סברדלובסק. במחנה שרר קור נורא של מינוס שלושים מעלות. היה רעב, מגורים בצריפי קרשים ישנים ועבודות בכפייה כגון: סלילת כבישים, חפירת תעלות וכ'ו. המחנה עצמו היה מחולק למעמדות- מעמד המנהלים, שזכו להטבות ומעמד ה"עבדים". במחנה שהה סבא ארבע שנים, תוך ניהול מאבק של הישרדות. כשהשתחרר סבא מהמחנה הוא שב לביתו אך משפחתו הייתה כבר בסיביו שבטרנסילבניה. סבא נסע בעקבות משפחתו ושם פגש את סבתא פאולה. עם סבתא הפליג סבא בספינת מעפילים שנתפסה ונשלחה לקפריסין מחנה ההסגר הבריטי. בקפריסין סבא היה עורך ודובר המחנה. סבא שמע חדשות ברדיו ובעיתונות, ערך את המידע ושידר אותו ברדיו המקומי. כשהכין עדן את עבודת הגמר שלו בהיסטוריה על קפריסין, מצאנו תמונה של סבא במוזיאון בחיפה עם קבוצה של השדרים. בינואר 1949 נשאו סבא וסבתא בקפריסין. שניהם זכרו תקופה זו כיפה בחייהם. מיד לאחר החתונה שוחררו כל האנשים ממחנות ההסגר וסבא וסבתא עלו לארץ. ביתם הראשון היה ביפו שם כבר גרו ריבצ'ו וינקלה .
סבא לא ידע עברית ולא היה בעל מקצוע מוגדר. הוא קיבל 20 שקלים מאחיו אפרים שהתעסק בענייני טקסטיל. בכסף זה קנה רכב וממתקים ונהיה סוכן של דברי מתיקה ומאוחר יותר של דברי מאפה. סבא היה משכים כל בוקר בארבע לחלק את דברי המאפה. מעולם לא התלונן אף שהשנים הראשונות היו קשות. בתקופת הצנע של ד"ר יוסף היה קיצוב במוצרי מזון כמו ביצים ומרגרינה, היה קושי במציאת פרנסה. כשהתבגר הצטרף למשביר לצרכן סניף אלנבי שם היה אחראי על קבלת הסחורות. למרות הקושי לדבריו, הייתה אז אמונה במנהיגות של בן גוריון ותחושה של סולידאריות עמוקה ואמונה במפעל הציוני. סבא היה מאוד ציוני עד סוף ימיו. הוא נשאר בית"ריסט בנשמתו. למרות המחסור בבית בשנים הראשונות אף פעם לא נחסך כסף מעניינים הקשורים להשכלה, חינוך ותרבות.
יחד עם זאת שנות הפריחה של סבא הגיעו כשסיים את עבודתו ויצא לפנסיה, אז הקדיש את עיתותיו ללימודים באוניברסיטת בר אילן, בחוגי יהדות של הרב אביגדור. הוא קרא שני עיתונים כל יום, מהם נהג לגזור ציטוטים של דברי הגות או מאמרים ראויים שזכו לכינוי "צטאלך". הביט בתוכניות של אקטואליה והעשיר את עולמו ועולמנו. הוא היה אינטלקטואל במלוא מובן המילה.
סבא נהנה מנכדיו. הייתה לו עיין בוחנת ולב מבין לראות ולהוקיר את נכדיו. הוא נהג לשחק איתם כמו ילד. בהיותו בן 87 עבר לבית אבות קרוב לגבע, עקב מחלת הפרקים של סבתא והקושי שלה להמשיך ולטפל בסבא. בשנה זו התקרב סבא לאמא שטיפלה בו . עד סוף ימיו היה צלול, סקרן, עם חוש הומור ויכולת גבוהה להתבונן על עצמו בהומור.