על פרץ קליגר
כתב נחמן
פרץ הגיע אלינוּ עם רעייתו יהודית - כהוריה של נעה.
מעמד ה"הורים" המקובל אצלנוּ עוד מימים רחוקים וכלל את הורי החברים, שבאו אל בניהם, חברינוּ והורינוּ שלנו, של בני המקום, לחיות פה עם משפחותיהם. אז היוּ ההוֹרים, כפי שכינה זאת הסופר עמוס עוֹז, מעין "שגרירים מעולם אחר". אנשים שומרי מסורת, רובם גידלו זקנים וחבשו כיסוי לראשם, לשונם הייתה בעיקר אידיש, או לשוֹן לועזית אחרת לפי ארץ המוצא. עצם בואם של "הורים" לגבע היה אז דבר מקובל, והם, ברובם, ובהם גם ה"סבתוֹת" - האמהות, השתלבו כאן בעבודה כלשהִי, ככל שנמצאה להם כזו. ולעתים זו הייתה עבודה רבת-ערך, לפי יכולתם וכישוריהם. גם שולחן מיוחד להם היה בחדר-האוכל, וגם מטבח מיוחד וכַּשֵר, כראוי לשומרי מסורת ודת, אף כי רובם לא היוּ אנשים קנאים.
את כל זה ראוי להזכיר כיון שפרץ ויהודית היו הוֹרים מסוג אחר.
מפרדס-חנה באו לגבע. היא היתה מורה לשעבר ומנהלת ביה"ס יסודי שם במשך שנים, על ברכיה התחנכו מאות ילדים שאח"כ הפכו לאנשים ידועים בציבור, ותמיד זכרו באהבה את ימי ילדותם תחת כנפיה של המורה והמחנכת יהודית. את החינוך תפשה יהודית, וכן פעלה, כמין מלאכת קודש אמיתית.
פרץ הגיע לגבע בגיל בו כבר לא היה קל לו לשרת את עצמוֹ. הוא שהיה כל חייו אדם פעיל, יוזם, איש של סמכוּת ונסיון - בא לחיות במקום חדש ושונה כל-כך. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין ולשער כי מעמדם אצלנוּ היה בו עבורם ניסיון מאוד לא פשוט. אבל, הנה שני האנשים האלה, נכנסו לשגרת החיים פה בשקט, בצניעוּת, כמהלכים מן הצד. עיקר קשריהם היו כמובן עם המשפחה, עם נעה והילדים, אבל תמיד היו לפרץ ידידים מאנשי המקום. כי תמיד היה בו משהוּ מעניין, מושך ומסקרן. נעים היה לפגוש בו, להחליף מילה, לשמוע הערה, התייחסות חכמה, רווית ניסיון-חיים וחכמת-חיים.
עם פטירתה של יהודית נשאר פרץ לבדוֹ. רק התמסרותה של נעה ועצם אפיו והליכותיו של פרץ - השאירו אותו תמיד רצוי, סקרן ומוֹשך להתקרב אליו, להחליף מילה או שתיים, לשמוע הערה חכמה שמעולם לא שמעת ממנה נימה ביקורתית או מזלזלת.
לא פעם פגשת בו כשהוא מהלך לו אט אט במסלול הכביש העוקף את גבע, ובין שאר צעירים וחברים, צועדים, היה פרץ הקשיש - יחיד ומיוחד ואחֵר.
אחר - ובו בזמן כל כך מקומי, שייך, קשוּר.
ושוב, הוא כאילו בא לכאן אל המוכן, הוא שהיה כל חייו אחראי, בר-סמכא וקובע בכל מיני תחומים, בעיקר של ביטחון ושל ארגון. וכאן באורח התנהגות אצילי, חכם ושקט היה מתהלך לו, מתבונן ומהרהר את הרהוריו שהיו תמיד נקיים מבִקורת וטענה. להיפך פעמים רבות היה מבטא ביטוי של הערכה וכבוד לַמקום ולאנשיו.
מעולם לא שמעתי אותו מתאונן או מתלונן. התקיימה בו באופן מופלא האמירה: "איזהו עשיר - השמח בחלקו".
בן 94, שבע-ימים ומעשים הלך לו פרץ לעולמו. וכאן, במקוֹם חייה של בתו נעה, שהייתה לו לא רק בת אלא גם ידידה, חברה ושותפה למחשבות ולחילופי דעה - מצא לו פרץ את מנוחתו ליד רעייתו יהודית.
תמיד ייזכר פרץ לרבים מאתנו כאדם מיוחד, נפלא, חכם ונעים.
יהי זכרו ברוך.
נחמן