מדבריה
סבתא פסיה לאה-קיפר אמו של נחשון אליהו
כתבה בעתון חי א׳ תרצ״ה:
"הערות אם" על "הסדרים" בקיבוץ והרי הן בקצרה
א. במקלחת ־ הלבנים מתגוללים והחברים דורכים עליהם. גפרורים מתגוללים ונרטבים, חתיכות סבון מושלכות...
ב. מסביב למקלחת מתגוללות מגבות ואיש לא יתכופף להרימן וכן גם גרביים...
ג. חברים מביאים לחדריהם כלי מטבח והם מתאספים במרפסות ערמות-ערמות ואיש לא טורח להחזירם...
ד. התורן בבואו לנקות את המרפסת מתחיל לחפש את כלי הניקוי ומבזבז את זמנו. מדוע אין להם מקום קבוע?
ה. מסביב לפחי הנפט שלוליות נפט. הן הנפט עולה בזיעה והרי הוא גם גורם לכלוך.
ו. קערות הרחצה לפעמים נסתמות ־ אין איש מקדיש רגע לנקיון, המים עוברים על גדותיהם ולמי איכפת ־ הינהג כך בעל דירה בדירתו?
ז. מישהו מבעיר את האשפה בפח. הגפרורים נשארים בצד. כמובן שהילדים מביאים אותם אחר-כך למקום שלא ישובון.
ח. ילדה משחקת בצלחת של המטבח. היא לשה בה אדמה. גמרה את ה״עבודה״, משאירה צלחת שלמה ע״י הדלת של חדר האוכל. חברים עוברים ואיש לא ירים את הצלחה להכניסה למטבח.
ט. במתפרה ־ כל הלבנים מסודרים. חבר נכנס לחפש משהו, הופך אה הכל, מוצא, או שאינו מוצא, ויוצא ולא כלום. כאילו לא בזבז עמל חברו.
י. מכשירי עבודה, בכל אשר תפנה - תמצאם. אין איש עושה לעצמו חוק שאסור לעזוב את מקום העבודה עד שהביאו את הכלים למקומם הקבוע.
י"א. ועתה אני פונה לענין אחר - כלפי חוץ: כשבא החג, זורמים המטיילים בלי הרף. כולם מתנפלים כדבורים על חדר האוכל: "הב אוכל". אנו רוצים שיבואו מליונים לארץ. היתכן שכל אלה יטיילו על חשבון הקבוצה? צריך ללמד את המטיילים שידאגו לעצמם לפני צאתם לטיול, כי עובדי המטבח כורעים תחת עול העבודה בחג והחברים נשארים לפעמים רעבים, ובכלל יחס כזה לקבוצות הוא הפקרות ולא תרבות והכנסת אורחים.