שנה למות פסיה קיפר
כתב א.מ. קולר
מזה שנים רבות, כמעט מקדמות גבע, מהווים ההורים חלק טבעי ובלתי־נפרד בנוף הקבוצה, בחייה ובהווייתה. אין' לתאר את דמות חברתנו בלי אותה פינה באולם האוכל הגדול, שם מסובים לשולחן ההורים, הנושאים היחידים של מעמד הסבים והסבתות במשך שנים רבות, עד שהחלו להופיע — ובתהליך גובר והולך — הסבים והסבתות החדשים מדור חלוצי המקום ומייסדיו.
מסגולות חברתנו היא, כי פה, בישובנו הקבוצתי, התערו ההורים עד מהרה בהווי החיים החדשים שצמחו וגדלו על האדמה הזאת, כמעט ללא הניגוד המסורתי בין אבות לבנים, שהיה לרוב נחלת הגולה הותיקה בדורות האחרונים. כאן, למרות הבדל הגיל והשוני באמונות ודעות, נמצאו לשון משותפת ורוח מאחדת בין האבות והבנים, על רקע יצירת־בראשית במשק ובחברה, שנתרקמה — ועוד הולכת ונרקמת — על האדמה הזאת, אף שילבו עצמם, ככל שהכוחות הגופניים והנפשיים הספיקו, בעבודה, שהיא יסוד ראשון בהוויית הישוב הקבוצתי העובד. גם שיתפו עצמם בכל החליפות והתמורות שעברו על המקום בשלוש עשרות שנות קיומו, למן לבטי שנות בראשית וכיבושי השנים הבאות ועד הישגי השנים האחרונות.
מהדמויות הנלבבות בחבורת ההורים של קבוצתנו — היתה הסבתא פסיה קיפר, אשר הלכה לעולמה אשתקד, ביום י״ג בניסן תשי״ב.
זכתה פסיה לבנים ובני בנים על פניה, מעורים בחיי עבודה וקבוצה, והיא אתם יחד שנים רבות, שותפת להם ולקבוצה בכללה בכל חבלי ההתהוות והגידול ובכל שמחות ההישגים וההליכה הבלתי־פוסקת במעלה. זכתה והגיעה לגבורות — ולא כהתה עינה ולא נס ליחה, וכמאז ומתמיד ערה וקשובה לכל המתרחש במקום ובעולמנו היהודי והישראלי בכלל. אף דרוכה לכל מילוי חובה אשר בכוחה לעשות. בהיות לה חסכון מועט משכבר הימים — כמה ששה לתרום מכספה, כפעם בפעם, לקרן הקיימת, לעליית הנוער, ל"יד למעברה" וכיוצא באלו, — מטרות ציבוריות, אשר נראו לה כחשובות ביותר וכעונות לצרכי השעה בעולמנו. בראותה עצמה מעורה בכל חיינו — לא יכלה שלא להגיב מדי פעם בפעם על ליקויים והזנחות שנראו לה, אף לחוות דעה בשאלות השעה בענינים העומדים ברומו של עולמנו.
כאם משפחה ענפה ידעה בחייה לא רק נחת, אך גם ידעה אסונות־משפחה כבדים, והאחרון שבהם, בנפול נכדה יובל ז״ל במלחמת שחרורנו, אשר הנחיל לה מכה אנושה.
חפצת־חיים היתה, וידעה להשתתף בכל גילויי החיים בחברתנו. כי על כן ראשונה היתה לכל אסיפה וכינוס, לכל מסיבות חג ומועד.
יהא זכרה צרור בצרור החיים והיצירה במקום.
ניסן תשי״ג