הנצחה בקבוצת גבע

             שמואל קופל

כאילו רק אתמול קרה הדבר,  הערב הראשון ששמואל הגיע לגבע לפני 23 שנה, שנה אחת לאחר שעלינו אל המקום. ישבנו בצריף הקטן של חדר האוכל הישן והנה נכנס בחור צעיר כבן 20 ומציג את עצמו בתור מועמד להכשרה מאחד הקיבוצים של "השומר הצעיר".

אז הקשרים בינינו ובין השומר הצעיר היו ידידותיים בהחלט וכמובן שברצון קיבלנו את ההצעה. מהרגע הראשון התרשמנו כולנו שזהו בחור בעל רצון תקיף ויודע את אשר הוא רוצה. במשך השנה הראשונה הוא התקשר לאנשים ולמקום והחליט להישאר לעוד שנה להכשרה ואחרי השנה השניה עזב את קבוצתו הקודמת והציע את עצמו בתור חבר לקיבוצנו.

תכונתו זו של רצון חזק נתנה לו את האפשרות להתגבר על כל המכשולים שעמדו לו בדרכו. הוא הגיע ארצה עם הנוער הציוני על אף ההורים שהיו מתבוללים. הוא התאים את עצמו לחיי חברתנו, אם כי נשאר נאמן לתנועת השומר הצעיר, מה שלא הפריע לו לחיות עם חברי תנועה אחרת. הוא הצליח במשך השנים לבקר בחוץ לארץ ולחזור על אף הקושי שבהשגת הוצאות הנסיעה אם כי זה היה בהתנגדות לחברי הקיבוץ. אבל גם הרבה חיוב היה בתכונתו זו. ברצונו העז הוא התגבר תמיד על כל הקשיים של לימוד מקצועות שבאחדים מהם השתלם וידעם על בוריים, כי היה איש משכיל, בעל תפיסה וגם זריז בהליכותיו.

הוא הצטיין בחוש המוסיקלי שהצליח לפתח אותו גם בזולת, ועל ידי כך יצר חוג למוסיקה שכולל בתוכו את רוב הנוער וגם רבים מהותיקים. ברצונו העז ובמרצו הרב הוא רכש מבחר גדול של תקליטים מהמוסיקה הנבחרת. לאחר מותו של ינצ'יק ז"ל הוא לקח על עצמו ליצור פינת מוזיקה על שמו. הוא לא שקט ולא נח. שיתף במפעל את כל חיילי המקום ולולא מחלתו שתקפה אותו לפתע בודאי היה מוציא את מחשבתו לפועל. אולם תכונתו זו לא עמדה לו בהתנגדותו למחלתו. ועם כל רצונו העז ומרצו הרב להתגבר ולהמשיך לחיות במה שגם האמין עד רגעיו האחרונים וסמך גם על בריאותו, לא עלה בידו ולבסוף כרע נפל בדמי ימיו בגיל 42.

יהיה זכרו ברוך וצרור בצרור החיים עם המפעל שהוא התחיל בו על שם ינצ'יק ועלינו לגמרו על שם שניהם ע"י בניית חדר מוזיקה לפי הצעתו של אליהו בכספי החסכונות של החיילים.

                                                            חיים ר. 

דברי הערכה על שמואל קופל

כתב יוסף גוריון

שמואל בא אלינו בדרך שונה משבאו חברים אחרים. בודד ויחידי הגיע אלינו בדרך אקראי. הוא לא היה קשור לתנועה הקבוצתית או לאיזה זרם ממנה. היה חבר לקבוצה אחת מבין קבוצות הפועלים שהתארגנו באותה תקופה לעבודות בנין בעיר. אחרי שעשה שנה אחת בחיפה יצא לתור את הארץ. נקלע בדרך סיוריו לגבע, המקום קסם לו. ביקש להישאר לשנת הכשרה אחת. מבוקשו ניתן לו.

את חברי גבע הוא לא הכיר מקודם. לא היו לו בינינו אז לא בני עיר ולא בני ארץ מוצא אחת. "קבוצת הגבעה" אז בת שנתיים בסך הכל. חוט של חן מיוחד נמשך עליה מימיה הראשונים. נקודה זעירה בת שלושים חבר וחברה, עם חמישה שישה ילדים, חצר קטנה ומרובעת, נקיה ומסודרת, ארבעה צריפים לענפי המשק ושלושה צריפים עם כמה אוהלים במרכזם , לצרכי האנשים. שדותיה נקיים, מעובדים. שדרת עצים ממזרח והתחלת כרמי גפן וזית ממערב. אנשיה  רובם בני העליה השניה "ותיקים" יוצאי רוסיה ואוקראינה, עשירי נסיון עבודה בחקלאות, מלוכדים ומגובשים טווים חלום יצירת חברה אינטימית ואורגנית וחותרים להגשמתו תוך שמחת חיים והתלהבות חלוצית המיוחדת לבני העליה השניה של אותם ימים.