הנצחה בקבוצת גבע

זאב

כתב אורי ברזק

בשבת בבוקר הדלת נפתחת. "שם פרטי? זאב... וולדו. שם משפחה? קליין. אם? לילי. אב? זולטן. מחוז לידה? קרואטיה. מחוז לידה מחדש? גבע, ארץ-ישראל. מקצוע? איכר".

כך כנראה נשמע שאלון הקבלה אצל פקיד שמיים של מעלה, ממש בשעות אלה, אי שם ברקיע השביעי. מי כמו פקיד שמיים של מעלה יודע כבר את כל התשובות? ודווקא משום כך הוא מקפיד ושואל אותן אחת אחת. יש לו את כל הזמן שבעולם...

אבא,

הפרידה ממך - למרות שהיתה ממושכת - קשה וכואבת.

הזכרונות - רבים וטובים. בילדותנו, היית לוקח אותנו לשלל פעילויות מגוונות כמו, דיג או העפת עפיפונים, שבהן נדמה, אתה התלהבת לא פחות מאיתנו, ולפעמים אפילו קצת יותר. זו היתה ילדותך השנייה, ונהנינו ממנה ביחד.

טיולים הם אהבתך הגדולה, שכמובן חלקת איתנו. אני זוכר המון טיולים, כמעט בכל שבת או חופשה. החל מטיולים קצרים סביב גבע, לכל פינות החמד, שהכרת ככף ידך - השיפוע, ח'ירבת קרע ובריכות הדגים. ובהמשך, טיולים בכל קצוות הארץ, כולל סיני כמובן. בטיולים, הצלחת להדביק אותנו באהבת הטבע ואהבת הארץ, דרך ידיעתה והכרתה לעומק. הטיול היה כמעט דת, עם טקסים וכללים, למשל: אסור לחזור באותה הדרך, אסור להגיע הביתה לפני החשיכה, כדי לנצל את כל היום לטיול.

תמיד יש לך את הדרך הייחודית והפרטית שלך. למשל, בצעדת הגלבוע היינו יוצאים מנקודת ההתחלה, יחד עם כל הצועדים, אבל בדרך, היינו הולכים בשביל פרטי שלנו, שאתה כמובן תכננת, ומגיעים אל נקודת הסיום, לשוקו והמדליה.

מתחת למעטה הקוצני שלך, כמו הסברסים שאותם קטפת וקילפת, הסתתרו אהבה ודאגה, שאותן המעטת לבטא. לפעמים, חוש ההומור הציני המפתיע שלך, חשף מעט ממה שמתחולל בך. זכור לי למשל - למרות שאתה היית הדאגן בבית - אחרי שבועיים שלא התקשרתי מהצבא, אתה עונה לטלפון "טוב שהתקשרת, אמא מאד דאגה".  

אתה ואמא הייתם זוג מופלא, שגם אחרי עשרות שנות נישואים וארבעה ילדים, ידע לשמור על היחד. כמו בפסלים שפיסלת, הייתם שלובים זו בזה, משתרגים ומעצימים זה את זו. אתה ואמא תמיד יחד, גם בתקופה האחרונה והקשה.

אבא, היית אבא מדהים, שידע לכוון, לאתגר ולעניין, תמיד היית בשבילנו, והענקת לנו את כל מה שאתה לא קיבלת מעולם.

באהבה גדולה וגעגועים

עומר

 לזאב, בן דודי, כאח לי

כתבה נעמי

לבסוף, ירד המסך על חייך, ושקעת בשינה שאין לה סוף: הכוח היחיד בעולם, שהפריד בינך לבין ורד, אהובת נפשך.

הייתי שותפה לחלק מאד משמעותי בחייך, שלא כולם ידעו עליו בגבע. היו חברים שהכירו אותך כילד. ילדי הכיתה הכירו אותך כחבר ללימודים ולמשחקים. ורוב החברים פגשו אותך כאדם מבוגר. לכן, הייתי רוצה לציין כמה מהתחנות בחייך, שסיפרת עליהם רק בערוב ימיך.

היו לך שנים ראשונות של ילדות מאושרת ביוגוסלביה, עם אמא ואבא, בית, צעצועים ושלווה של ילד, המקווה לגדול ולצמוח ככל הילדים בעולם - הן עברו מהר מדי.

 זאב

כתבה ניצה נחשון

רק לאבנר ולי, מכל הילדים - היה גיס, ועוד איזה גיס! אין כמוהו בכל העולם!  

יודע הכל - היסטוריה, גאוגרפיה, גאולוגיה, ביולוגיה, ידיעת הארץ, ציפורים, צמחים, פרפרים, עתיקות, ובעצם – הכל!  יודע לפסל בעץ, באבן, בברזל, ויוצר יצירות מחפצים שונים ומשונים שמוצא בכל מקום. יודע לצייר מקסים, תמיד עם חוש הומור נסתר שאופייני רק לו. ממציא מושגים ומילים, מספר סיפורים וכותב ספרים. לצאת איתו לטיולים היה כייף חיים. תמיד מגלים או מוצאים משהו מעניין, וזאב נותן את ההרגשה, שאני הראשונה בעולם שמצאה או גילתה את הדבר.

פיתחת אצלי סקרנות ולימדת אותי המון. גידלת אותי באהבה, וכמו שהיית אומר, התאמנת עלי להיות אבא. ואני, כשהייתי איתך, הרגשתי כמו ילדתך. עבדנו יחד במכוורת תקופה ארוכה, וכל כך אהבתי להיות איתך וללמוד מחוכמתך.  פיתחנו הווי וקודים שהיו רק שלנו, ועד היום אני נזכרת ומתגעגעת לתקופה זו.

בחתונה שלי התקשטת בחולצה חדשה, וזה היה סימן בשבילי, שאתה מאד נרגש לארוע. הרי לא בכל יום אתה קונה חולצה חדשה..... לאורך כל השנים נשאר בינינו הקשר העמוק שיצרנו בילדותי, בלי הרבה מילים, אבל עם אהבה אמיתית.

אתגעגע אליך, ותמיד תישאר איתי.

באהבה, ניצה

 רגעים עם זאב

כתב אבשי בן יהודה

כשהתחלתי בכיתה ט' לעבוד בדיר, זאב כבר היה בצוות המוביל (עם אורי הררי ויואב נחשון), שעבד בהרמוניה מופלאה הרבה שנים, וזכה להישגים יפים.

זאב אהב בעיקר ללכת למרעה עם כלבת הרועים נֶלִי, וחזר תמיד עם סיפורים.  אחרי כשנה, השלמתי את חוק לימודי בביה''ס (זמנית), ועבדתי קבוע בדיר, עד הצבא. זאב לימד אותי ללכת למרעה, על כל הסודות הגדולים והקטנים, והיו לנו הרבה שעות יחד במרעה ובשאר עבודות בדיר. אני זוכר, בימי השרב הכבדים, מכון החליבה הישן היה לוהט מחום, וזאב היה מביא למכון ממטרה, ומפעיל אותה. היינו נשארים בתחתונים בלבד, ורק כך אפשר היה לעבור את החליבה בשלום.