הנצחה בקבוצת גבע

יעקב רז

כתב שניאור

יעקב רז (ריז׳יק) נולד ב-1893 בכפר אוקראיני, לובני, פלך פולטבה. משפחה יהודית בודדת בסביבה גויית — שמרה וטיפחה את חלום ארץ-ישראל. למד ב'חדר' רגיל. בגיל צעיר נאלץ לעבוד ולסייע לפרנסת משפחתו הגדולה, כשהוא רוכש את השכלתו, כאוטודידקט, ללא לימודים סדירים.

ב-1913 עלה ארצה כחלוץ לפני המשפחה. עבד ברחובות, פתח-תקוה, ביתניה, בן-שמן, כנרת, כפר-אוריה ומרחביה ועד יומו האחרון בגבע, והוא בין מייסדיה ובוניה.

אבינו יעקב

כתב נחמן

כאלה באביב ימותו.

את שיח הלילך הביא אלינו לגבע.

זר הלילך הענקי שלמראשותיו משיר עלה ועוד עלה, מחווה תודת־פרידה.

על האדמה, בין ערוגות פרחים גהר. ראש שיבה־כסוף, שזף ארשת־נחרצת, ויד נוקשה. חרושת עמל מלטפת רכות ראשו של ילד, קושרת־תומכת צמח צונח, משחררת־גואלת פרח נחנק. 

הנה, כך וכך ייטמנו הפקעות שנאספו ונשתמרו מעונת־אשתקד, כאן וכאן הפרחים יישתלו, ושם — הענף הפורץ לו סרבני ושובב יופנה למקומו, וזבל, הרבה זבל, ומים בזמנם, וחן וטוב־טעם ופוריות. פוריות שבהרכבת היסודות, שבאיזון הנכון. אל השופע, אל השלם, אל המלא, אל החזק והישר.

  יעקב בתוכנו

כתב חיים

בברית העפלה, חיי אנוש, קודשנו אח ואחות.

נדע נא עליזים וזקופי ראש, לנשום אויר פסגות.

(רחל)

ועוד אחד...

כך הולכת ומתפרקת החבילה: אחד הסתלק לפני שנתיים בנהלל, אחר עינויים קשים וממושכים ויעקב הוא השני שהוציא את נשמתו בנשיקה.

רגיל אני להזכיר את הגרעין הראשון של קבוצתנו, בן שלושה חברים, שעבר מחדרה לכנרת בסוכות תרע״ד — 1913, והסתדרנו בעבודה אצל האיכרים.