איתן רציןסיפור חייו של איתן רצין (1938-2011)
כתבה צלילה רצין נוריאל (3.10.2023 )
ראשית דבר
איתן נולד בגבע ב 6.8.1938 תשעה באב יום שבת, לשניאור ושולמית רצין חלוצים אמיתיים שהגיעו לגבע בשנים 1935- 1936 עם קבוצת גורדוניה. איתן נולד לפני הקמת מדינת ישראל ולכן בתעודת הזהות שלו כתוב פלשתין. את שמו נתן לו אביו שניאור שרצה לבטא את רוח התקופה שהייתה סוערת וקשה -מאורעות תרצ"ח תרצ"ט המרד הערבי הגדול. שניאור לקח את השם מתוך השיר "איתן נעמוד במקומנו, כל רוח לא תזיזנו" (מילים: גאורג שטמלר עברית: יהודה שרת). איתן כותב שהוא ניצל מהשם מנחם שהיה מקובל לתת למי שנולד בתשעה באב. איתן גדל בלינה המשותפת והיה מגיע לבית הוריו שגרו בחדר בבתי הרכבת של גבע איפה שמוזיאון הראשונים. איתן מספר שהחדר של הוריו היה חדר פשוט עם מיטה מדפים לבגדים ללא שירותים או מקלחת. הוא מספר שנושא המשפחתיות היה מאוד מצומצם 3-4 שעות אחה"צ שחלקם היו בחדר אוכל עם כל חברי הקיבוץ לארוחת ערב. בשבתות היו קצת מטיילים בשיפוע של גבע. איתן מספר שאביו שניאור היה רוב חייו איש ציבור, מדריך ומורה ולא נמצא הרבה בבית. שולמית אימו הייתה תופרת, והיא היתה הלב של הבית, היא יצרה את המשפחתיות. ככל שעברו השנים וניתן היה לעשות גם אוכל בבית, החדר הפך לבית.
איתן לא היה מאוהבי בית הספר ובילה את רוב שנותיו בטיולים ובעבודת השדה. את י"א-י"ב הוא למד בכיתה מקובצת עם בני קיבוצים נוספים בבית ברל ובמדרשת רופין.
איתן היה הבכור לבית שניאור ושולמית רצין. אליו הצטרפו אחיו איצ'ו ( יצחק), יגאל ולאהל'ה בת הזקונים. כולם היום בעלי משפחות וחלקם עדיין חיים בגבע.
איתן רצין
כתב דן פלג
עומדים כאן כולנו חברים ובני המשפחה סביב קברך הרענן, וממאנים להאמין שאתה, איתן, המוצק, החסון, השורשי והדעתן, איש העבודה החרוץ והמתמיד, איש המשפחה למופת אינך עוד בין החיים. נראה לנו כי הסתיימה תקופה בגבע עם לכתו של איתן שהיה מהאנשים המרכזיים והמובילים בקבוצה שנים רבות. חקלאי בנשמתו, מילדותו, למרות ששנים ארוכות היה איש תעשייה. איש האדמה האולטימטיבי שאוהב את הקרקע, גדולי השדה, המטעים וענפי בעלי החיים אהבה אין קץ.
זכרונות מאבא
המחשבה לתמצת את הקשר שלי עם אבא קשה לי. איך אוכל לספר על אבא שלי 47 שנה שחייתי על ידו?
אחד הדברים החשובים שאבא לימד אותי והולכים איתי לאורך השנים, שדרך חריצות רבה אפשר להגיע להשגים בחיים.
אבא היה איש שהלך עם האמת שלו לאורך כל הדרך, גם אם הדברים לא היו מקובלים, על הרבה אנשים. הוא תמיד דגל באמת, ביושר, בחריצות. אבא אהב לומר לי ולכל אדם ששהה במחיצתו את הדברים הקשים והקלים גם אם זה לא היה מקובל להגיד.
אני זוכר את הטיולים לשיפוע בימי שבת, ושהייתי הולך איתו לעבוד במספוא. בהשקיית הכתונה בקטיף, הייתי צעיר וזכור לי שתמיד אבא עבד בנחישות ובמרץ רב. החיבור שלי לגבע ולמקום בא מאהבה של אבא לגבע ולשדות שאהב.
הקשיים שהקשתי על אבא שלי בשנים שהייתי ילד היו לא קלים, אבא רצה שאני אלמד כמו שצריך, ואני אהבתי יותר לעבוד ולא להיות בבית הספר. זכור לי ממה שאמר, שיום אחד אני אבין כמה חשוב ללמוד, ואני יכול להגיד בפה מלא שהוא צדק. למרות זאת הוא תמיד קבל אותי וכבד, וידע להעריך את הבחירות שלי בחיים, תמך ועזר. בשנים שעבד בארגון מגדלי דגים יצא לנו לעבוד במשותף, מה שקרב אותנו מאוד וחיבר אותו לעולם בו אני עובד עד היום. אבא היה שותף פעיל בעשיה בקיבוץ. תמיד היה שותף בועדות ובכל דבר, שהיה צריך לתרום לקבוצה, אני יכול להגיד לזכותו שהוא ראה קדימה את הצורך בשינוי.
בשיחותי עימו לפני מותו, על כל מה שנעשה בקיבוץ, ראיתי בעיניו עצב רב על כל מה שנעשה בקיבוץ. איך כל מה שהוא יצר כל השנים נהרס לו מתחת לרגלים. שזה לא הוסיף לו בריאות. אבא הצליח להנחיל לי כמה דברים, חשובים. שבהם אני תמיד משתמש כשאני חושב מה לעשות, איך לנהוג והם: לא לוותר, תמיד לחשוב על הנקודה שאליה אתה רוצה להגיע והדרך תמיד חשובה. היום לפני שישבתי לכתוב, סחטתי רימונים שהנכדים שלו קטפו בבוסתן שטיפח והשקיע בשנותיו האחרונות. וחשבתי שעברה לה שנה מאז מותו, וכול יום שעובר מרחיק אותי מהיום שראיתיו בפעם האחרונה. ובעצם מתחיל להבין שיום שהיה לא יהיה יותר ואבא שהיה לא יהיה יותר ומה שנשאר זה הרבה זיכרונות, שמלווים אותי ביום יום.
האיש שקוראים לו איתן והוא אבא שלי יחסר לי עד יום מותי.
אוהב תמיד אלון
סבא
כתב נועם
מזה כמה שנים אני חושב שלסבא שניאור וסבתא שולמית היו כוחות של ניבוי עתיד, כי אחרת איך הם ידעו? איך הם ידעו ריבונו של עולם להתאים בין התינוק שזה עתה נולד לבין האדם והאיש שיגדל להיות: איתן, חזק, יציב , מחושב , מדוייק, צלול וחושב.
לא הספקנו להיפרד כמו שצריך סבא, כי כבר שבועיים שלא ראיתי אותך. אז עכשיו עליי להיפרד ממך למרות שאני לא רוצה, כי אני לא חושב שאני מספיק מבין כמה אתה חסר לי כבר.
