סיפור חייו של איתן רצין (1938-2011)
כתבה צלילה רצין נוריאל (3.10.2023 )
ראשית דבר
איתן נולד בגבע ב 6.8.1938 תשעה באב יום שבת, לשניאור ושולמית רצין חלוצים אמיתיים שהגיעו לגבע בשנים 1935- 1936 עם קבוצת גורדוניה. איתן נולד לפני הקמת מדינת ישראל ולכן בתעודת הזהות שלו כתוב פלשתין. את שמו נתן לו אביו שניאור שרצה לבטא את רוח התקופה שהייתה סוערת וקשה -מאורעות תרצ"ח תרצ"ט המרד הערבי הגדול. שניאור לקח את השם מתוך השיר "איתן נעמוד במקומנו, כל רוח לא תזיזנו" (מילים: גאורג שטמלר עברית: יהודה שרת). איתן כותב שהוא ניצל מהשם מנחם שהיה מקובל לתת למי שנולד בתשעה באב. איתן גדל בלינה המשותפת והיה מגיע לבית הוריו שגרו בחדר בבתי הרכבת של גבע איפה שמוזיאון הראשונים. איתן מספר שהחדר של הוריו היה חדר פשוט עם מיטה מדפים לבגדים ללא שירותים או מקלחת. הוא מספר שנושא המשפחתיות היה מאוד מצומצם 3-4 שעות אחה"צ שחלקם היו בחדר אוכל עם כל חברי הקיבוץ לארוחת ערב. בשבתות היו קצת מטיילים בשיפוע של גבע. איתן מספר שאביו שניאור היה רוב חייו איש ציבור, מדריך ומורה ולא נמצא הרבה בבית. שולמית אימו הייתה תופרת, והיא היתה הלב של הבית, היא יצרה את המשפחתיות. ככל שעברו השנים וניתן היה לעשות גם אוכל בבית, החדר הפך לבית.
איתן לא היה מאוהבי בית הספר ובילה את רוב שנותיו בטיולים ובעבודת השדה. את י"א-י"ב הוא למד בכיתה מקובצת עם בני קיבוצים נוספים בבית ברל ובמדרשת רופין.
איתן היה הבכור לבית שניאור ושולמית רצין. אליו הצטרפו אחיו איצ'ו ( יצחק), יגאל ולאהל'ה בת הזקונים. כולם היום בעלי משפחות וחלקם עדיין חיים בגבע.
צבא ומלחמת יום הכיפורים
איתן התגייס בשנת 1956 וכמו כל הקיבוצניקים באותה תקופה נשלח לנח"ל. איתן היה מ"כ במחנה שמונים ואחר כך יצא לקורס קצינים שהתבצע במחנה סירקין, בהמשך איתן היה מדריך בקורסי מפקדים שונים במחנה דורה.
כשהשתחרר היה איתן פעיל בתנועה ועבד הרבה עם עולים חדשים.
במילואים איתן הוצב בחטיבה 9 התחיל בדרגת מ"מ וסיים כמ"פ. המג"ד היה איש עין חרוד מאוחד עוזי ציזלינג
חטיבה 9 הייתה חטיבת חרמ"ש שהשתתפה במלחמת ששת הימים בגזרת ג'נין, במלחמת יום כיפור בגזרת רמה"ג מול הסורים. איתן היה בגדוד 91, מספר שהם גויסו בשבת ובשעה 11:00 הוא כבר יצא מגבע. בראשון בבוקר גדוד השריון שלהם השתתף בקרבות והם עם כל החרמ"ש הצטרפו יותר מאוחר כדי לטהר ולתפוס עמדות במובלעת הסורית. היחידה של איתן נפגעה מפגז ישיר כנראה של כוחותינו ואיתן נפצע חלק מחיליו נפצעו וחלק נהרגו. המ"פ שלו נהרג ואיתן קיבל את הפיקוד על הפלוגה. איתן היה שבועיים בהחלמה בבית ואחר כך חזר למלחמה. עשה מילואים עד אפריל 74 אחרי חתימת הסכם שביתת הנשק עם הסורים. איתן המשיך לעשות מילואים כמ"פ עוד שנים רבות ונשאר בקשר עם רבים מחייליו.
איתן מקים משפחה
איתן הכיר את בחירת ליבו מלכה קטנר בגבע. מלכה הייתה צעירה ממנו בחמש שנים. הם התחתנו ב 22.8.1962 איתן מספר שמלכה היתה החתיכה של המחזור שהיא רקדה יפה והם אהבו לרקוד ביחד. לאיתן נולדו 4 ילדים , צלילה הבכורה, אחר כך אלון ולסיום התאומים שגיא וקרן. איתן מספר שהוא לא היה הרבה בבית ורוב הגידול של הילדים היה ע"י מלכה הוא היה איש של עשייה ציבורית למען גבע. איתן מספר על השינוי שעבר מהתפיסה שהקיבוץ זה הכל והוא הכי חשוב להבנה שהמשפחה חשובה. איתן התנגד ללינה המשפחתית כי לדבריו הוא חשב שזה מה שנכון וגם הזכרונות שלו כילד היו שזה היה כייף. אבל מהר מאוד הבין כמרכז משק שזה הטבע של האדם לגדל את ילדיו. איתן וגם גבע השתנתה ועברה ללינה משפחתית. איתן מספר שכל השנים עד שהורי נפטרו כל המשפחה היתה מתקבצת כמעט כל יום אצל הסבאים. כשהם נפטרו הוא ומלכה התחילו לעשות ארוחות משפחתיות בביתם וזה היה חשוב להם מאוד ושנים עד שאיתן נפטר נמשכו ארוחות אלו. ככל שאיתן התבגר הוא הבין יותר את חשיבות המשפחה וגם שהשבט גדל היה לו חשוב להמשיך את המפגשים השונים בימי הולדת ימי עצמאות, וטיולי השבט המפורסמים. הוא היה ראש שבט רצין ללא עוררין. היום לאיתן יש 13 נכדים.
תרומתו של איתן לגבע
איתן אהב את גבע יותר מכל דבר גבע הייתה חלק ממנו הוא היה גבע וגבע הייתה הוא. אילו גם המסרים שעליו גדלו ילדיו. לאורך השנים הוא נשא בתפקידים רבים וחשובים והיה חלק מרכזי בביסוס כלכלת גבע. מגיל צעיר הוא כבר היה מרכז הפלחין, מרכז משק, מנהל שיווק של בקרה, היה בין מקימי מפעל שקדיה והיה המנהל המיתולוגי כמה וכמה קדנציות, יו"ר ועדת כלכלה, ועדת בניה ועוד ועוד... אנשים העריכו את עשייתו ואת חריצותו למרות שלא תמיד היה קל לעבוד איתו.
איתן ידע גם לצפות פני עתיד והוא הבין שהעולם משתנה ולכן גם הקיבוץ צריך להשתנות ולהתאים את עצמו. כבר בשנת 1994 איתן הקים את הועדה הראשונה שדנה בשינוי של הקיבוץ. איתן הבין אחרי עבודה גדולה ומאומצת שגבע תשתנה רק אם יהיה משבר משמעותי, איתן ניסה בכל דרך להחדיר לאנשי הקיבוץ שאם העבודה שהם עושים לא תביא פרנסה הקיבוץ יתמוטט. לא מספיק לקום בבוקר וללבוש בגדי עבודה כמו שהיה בראשית הקיבוץ. לצערו רבים לא שמעו לקול החשוב שהוא הביא.
איתן אף פעם לא תפס את עצמו כאידיאולוג, הוא היה איש פרגמטי הוא האמין שאם יהיה טוב לחיות בגבע, אם אנשים ירגישו ביטחון כלכלי וחברתי הם יחיו וישארו בגבע ולכן המשיך וקידם מקורות הכנסה נוספים כמו בנית מכון קילוף פיצוח לשקדים שהוקם ב 2003 ועד היום משמש מקור הכנסה לגבע.
איתן והבוסתן
בשנת 2000 איתן בן 62 המשפחה לוחצת שימצא הובי. איתן אומר שההובי שלו זו העבודה. הוא ממשיך לעבוד בשקדיה אך מפנה חלק ממרצו להקמת בוסתן בשטח בור בצפונה של גבע. יפתח רונן מרכז המשק מאשר את היוזמה ואיתן בכוחותיו ובעזרת אנשי הפלחין קוצר ומזיז ומברה את שטח הבור והופך אותו לפנינה לגן פורח מלא עצי זית, גפנים, עצי הדר ממש פינת אלוהים הבוסתן של איתן. עד כמעט יום מותו איתן היה הולך לבוסתן לנכש העשבים, להשקות לדשן, לכיס את הענבים, לגזום את ענפי העצים. הוא היה אומר שהבוסתן נותן לו כוחות האדמה האוויר העצים. איש אדמה אמיתי. שנים רבות אחרי שאיתן נפטר משפחתו שמרה על הבוסתן ובכל שנה באזכרה שלו היו מתקבצים כולם למסוק את הזיתים לשמן לכל המשפחה. בשנת 2021 הייתה השנה האחרונה שמשפחת רצין מסקה את הבוסתן. משנת 2022 הבוסתן הפך לחלק משטחי המטעים של גבע בניהולו של עדי רצין. ב 2024 הוסר הלוט מעל שלט זיכרון לאיתן והבוסתן נקרא "הבוסתן של איתן".
סוף דבר
איתן איחל לעצמו בגיל 70 לחיות עד 120 בגבע לצערנו בקשתו זו לא מולאה..
ביוני 2008 אובחן איתן כחולה בלימפומה, בתחילה הרופאים אמרו שזו מחלה כרונית שניתן לחיות איתה שנים רבות. אבל הגורל רצה אחרת והמחלה קיבלה כיוון אגרסיבי. איתן נלחם במחלה ככל שיכל אך בשבת (אותו היום בו נולד) 31.12.2011 המחלה הכריע אותו והוא נפטר בבית חולים העמק שכל שבט רצין סביבו בוכה ולא מאמין שהאיש החזק הזה הפסיד במלחמה מול המחלה הארורה הזאת. בן 73 היה במותו.
אוהבים אותך אבא ומתגעגעים תמיד...
צלילה