הנצחה בקבוצת גבע

אליעזר רבי - דברים על קברו

כתבה פועה רז

נדמה לי, לו ניתן היה להשמיע מוזיקת רקע לשורות אלה, היינו שומעים את מנגינת השיר - ״אוט אזוי נייט אשניידר״ - ׳כך תופר חייטנו, כך תופר החייט׳.

אליעזר רבי נולד בפולין, בשנת 1918. כילד יהודי, למד ב״חדר״ וגם בבי״ס פולני. בגיל 12 יצא לעבוד עם אביו בחייטות ובן 18 כבר היה חייט מנוסה.

ב־1939 התגייס לצבא הפולני, לחיל-הפרשים, היישר אל מלחמת העולם השניה. אליעזר ברח לרוסיה. עבד בכריית פחם ובחייטות. גוייס ל״צבא האדום״ ושירת בתותחנים. באחד הקרבות נפצע ולאחר החלמה, הצטרף לצבא-העבודה באורל. שם פגש ספרית צעירה, זהבה, אותה נשא לאישה, ושב לשרת בצבא עד תום המלחמה.

ב-1945 שבים זהבה ואליעזר לפולין, לספוד להולכים ולהקים דור חדש, והם מביאים לעולם את רבקה, בתיה, לאה ובן־הזקונים - יונה.

סבא סחבק

לסבא גבע, מהיורש (הקרחת!) יהלאור

עוד כשהיינו ילדים קטנים, תמיד ידעתי, שהולכים לקיבוץ לסבא ולסבתא גבע.

אף פעם לא קראתי להם בשמם המלא, אלא סבא וסבתא גבע.

סבא שלי היה איש אופטימיסט וחייכן, ותמיד ידע לדבר עם כל אחד בשפתו. אני משוכנע, שאם היה בשנות העשרים, הייתי בכיף יכול להיות חבר שלו.

הוא היה, כמו שאומרים, סבא סחבק.

בפעם האחרונה שראיתיו, זה היה לפני שלושה חודשים, וזאת היתה הפעם הראשונה שביקרתי במקומו החדש - בבית האבות.

מהתחלה, שראיתי את המקום, קצת התבאסתי, אבל כשראיתי את סבא, התחלתי לצחוק.

שאלתי את סבא: ״מה אתה עושה כל היום? לא משעמם לך?״ הוא ענה: ״אני יושב כאן ומסתכל על הבחורות״. למי שלא זוכר, הוא איבד את הראיה בעין אחת והדביק תחבושת מצחיקה על המשקפיים, כך שלא הבנתי כמה באמת הוא רואה, ומה. אמרתי לו: ״איזה בחורות? אני לא רואה כאן אף בחורה צעירה״. והוא הצביע על הזקנות שעוברות ואמר: ״הנה, אלו הבחורות״, והסביר את משנתו: ״בגיל מבוגר לא נשארים הרבה גברים ונשארות הרבה בחורות, כך שזה גן־עדן לגברים״.

הלכנו הביתה צוחקים.

תודו, שכזה סבא סחבק לא ראיתם.

יהלאור חקק (הבן של רבקה־תפארת)

אבי שלי 

כתב יונה

ולפתע פתאום הוא נדם

לא כאב בחזה, לא לחץ־דם.

ואני, כמו עומד מן הצד,

הוזה על אבי שלי, שלא היה בן־אדם  סתם

ובעוד אני יושב את שבעת הימים,

מלקט סיפורים ודברי הגיגים,

בת־צחוק עולה על שפתיים

מתערבבת בדמעה או שתיים

והלב נצבט

ואני נותר ומישיר מבט,

נזכר בחייו של החייט.

לחמי, אליעזר רבי ז״ל

מותו של החייט

ובצאת השבת מת החייט

כי בא יומו

ועמוד אש נעקר מן האופק הרחב.

כל הבגדים התפורים ןרקמות המשי

הקיפו את מיטת החייט

להוליכו לבית עולמו

וענן כבוד היה פרוש לרגליו.

ובצאת הדמדומים

חתכה מחטו של החייט

כל הלילה התירה את התפרים

לפתוח דרכו לעולמות האחרים

להאיר לו את החשכה בשדותיו

שבאה שעתו

לנוח מנוחה אחרונה

בעמק שאהב.

ביומו האחרון הטליא החייט המת

את כל קרעיו

ליטף כל ילדיו ואוהביו

בחן ובחסד ובאהבה

ובצאת השבת נחו ידיו הכבדות

והיו למצבה.

בלפור חקק