אליעזר רבי - דברים על קברו
כתבה פועה רז
נדמה לי, לו ניתן היה להשמיע מוזיקת רקע לשורות אלה, היינו שומעים את מנגינת השיר - ״אוט אזוי נייט אשניידר״ - ׳כך תופר חייטנו, כך תופר החייט׳.
אליעזר רבי נולד בפולין, בשנת 1918. כילד יהודי, למד ב״חדר״ וגם בבי״ס פולני. בגיל 12 יצא לעבוד עם אביו בחייטות ובן 18 כבר היה חייט מנוסה.
ב־1939 התגייס לצבא הפולני, לחיל-הפרשים, היישר אל מלחמת העולם השניה. אליעזר ברח לרוסיה. עבד בכריית פחם ובחייטות. גוייס ל״צבא האדום״ ושירת בתותחנים. באחד הקרבות נפצע ולאחר החלמה, הצטרף לצבא-העבודה באורל. שם פגש ספרית צעירה, זהבה, אותה נשא לאישה, ושב לשרת בצבא עד תום המלחמה.
ב-1945 שבים זהבה ואליעזר לפולין, לספוד להולכים ולהקים דור חדש, והם מביאים לעולם את רבקה, בתיה, לאה ובן־הזקונים - יונה.
בסוף 1956 עוזבת המשפחה את פולין, עולה ארצה ומתיישבת בקרית־שמונה, כשמשלח-ידו של אליעזר, כמובן - החייטות. מקרית־שמונה לגבע, עד היום הזה, ומשמשים דוגמה לקליטה הדדית טובה. בגבע, עובד אליעזר ברפת ובאסם, אך ידיו וראשו נמשכים אל המקצוע אליו גדל - החייטות.
הלכתי, לייזר, למקומותיך, אל אשתך ואל ילדיך, שהוסיפו וסיפרו על כושרך הפיזי המצויין, עת טיפסת על הרים בפולין, ועל השתתפותך בצעדות-ירושלים, בהן קיבלת מדליות - ארד, כסף וזהב - כאלוף הצעדות.
הלכתי למקום-עבודתך במתפרה, שם סיפרו לי על אהבתך לנכדיך, שאם כי הסתבכת באמירת שמותיהם, אהבת לספר עליהם. ועוד סיפרו, על כושרך היצירתי, על חוש ההומור הנפלא שלך, על היותך חרוץ מאד, עקשן, נחרץ בדעותיך וחייט מעולה, שעל אף סבלך הנורא בשנותיך האחרונות, לא החמצת יום-עבודה, גם אם הגעת כמעט על ארבע.
הן: ״כך תופר חייטנו, כך תופר החייט
יום ולילה גבו כפוף, והרווח צרור נקוב״.
לייזר, תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
פועה רז