הנצחה בקבוצת גבע

אבא

כתב דודו

אבא שלנו, לייבוש ז״ל היה בשבילנו וישאר תמיד בעבורנו - דמות מיוחדת המקרינה ושופעת סביבה טוב-לב, חמימות אבהית וחיבה חברתית. לייבוש היה בטבעו ובאופיו איש קבוצה, איש התנועה, העם והארץ, ככזה הכרנו אותו או חשבנו שהבנו אותו משנות ילדותנו הראשונות. הוא היה תמיד בעבודה בשדה או ברפת, ביום ובלילה, הוא נשלח לסייע לישובים רחוקים, הכל היה תמיד כל כר חשוב ומובן מאליו לכלם. גם אנחנו הילדים לא הכרנו מציאות אחרת. את הבית ותפקידי המשפחה מלאה כמעט לבד אמא שלנו - פניה. זאת כמובן רק בשעותיה הפנויות בערבים ובלילות, אחרי שכל החולים והכאובים קבלו את הטיפול הדרוש. רק לאחר שנים רבות כאשר נולדו הבנים הראשונים שלנו - הנכדים, היה לייבוש מקדיש להם הרבה זמן ותשומת-לב ואהבה. כמנהגו היה מתוודה, כי לנכדים הוא נותן ומהם הוא מקבל את כל שהחמיץ וחסך מאתנו.

אני זוכר אותו בזמנים אחרים, כאשר יויו נולד, בשעה שהיה תינוק ובן זקונים. החיים בארץ ובקיבוץ כבר היו שונים, יויו זכה לגדול על ברכי אב סבלני, המחנך ברכות והבנה סמכותית.

דברים ליד הקבר

כתב אלי גורן

אריה רם, הנקרא בפי כולנו לייבוש - איננו. בן 80 היה במותו. בשנת 1924 עלה לארץ ובשנת 1929, יחד עם קבוצת דרומיה, הגיע לגבע.

זכורה לי אותה אחווה עמוקה אשר היתה בחבורת דרומיה . אחווה זו, אשר היתה אולי בעיקר בזכות החברות; דינה, מטילדה, פניה ופניה  וחיה״לה. אך עבודתם המשותפת של הבחורים היתה בה שותפות עמוקה אשר  כל כך הרבה תרמה לגבע. ללייבוש  עם טוב- לבו והרצון שלו לעזור היה חלק עיקרי באחווה זו.

לייבוש

כתבה דינה גולן

דרומיה הולכת והולכת ולנו לאחרונים לא נשאר כי אם לשקוע בזכרונות. צבי הציג לראשונה את לייבוש בזו הלשון: ״תדעי, לבחור הזה יש המון חברים אך אצל כל אחד מחבריו הוא החבר הכי טוב שלו". זימן לנו הגורל להיות במחיצתו של אחד מל״ו הצדיקים ואנו מודים על כך.

את לייבוש ראיתי בגדרה, הגעתי לשם לשבוע ימים. קראו לו בשם חיבה ״בטקו״ (מילה בילרוסית או אוקראינית שפרושה - אבא). כי לייבוש היה שם הכל. נסע למוסדות, התרוצץ בין האיכרים להשיג עבודה, דאג לאספקת מזון, ובכל שאלות החברה היה מעורב. הכל ברוח טובה, בצחוק ובהלצה וכל ה״גבר״ היה אז בן 20 או 21.