יהושע רימון (צווילינג)

 

בן פייגה ומקס הלפרין

נולד בפולין  22.07.1910

עלה לארץ   1949

נטמן בגבע   1.03.1990

ד' אדר תש"ן

 

דברי הספד

כתב אלי גורן

 

יהושע נולד בעיר זברש בפולין בשנת 1910.

בן 3 הלך ללמוד ב״חדר״. בגיל 6 חלק את יום לימודיו בין בי״ס פולני בבוקר ובי״ס יהודי אחה״צ ־ שם למד עברית.

בגיל 8 נתייתם מאביו ובן 13 יצא לעזור לפרנסת המשפחה ובזמן זה למד חייטות, וכבר בהיותו בן 16, היה לחייט עצמאי והרוויח כסף.

יהושע עבר לעיר לבוב ושהה בה עד גיוסו לצבא הפולני והוא בן 24. עם שחרורו מהצבא, לאחר 18 חדשים, שב לעירו זברש, פתח מתפרה והעסיק פועלים.

יהושע הקים משפחה בשנת 1936 עם אשה בשם נטע, ולאחר שנה נולד בנם - מאיר.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גויס יהושע לצבא הפולני, עמו עבר לרוסיה, עם פלישת הגרמנים לפולין. משפחתו הקטנה שאך זה הקים, נספתה בשואה, אמו נפטרה שנתיים קודם לכן.

במלחמה נפצע יהושע ולאחר החלמתו לא שב להלחם ועבד בבית-חולים צבאי. עם שחרורו, חזר למקצועו ועבד כחייט. מול המתפרה היתה מסעדה, בה עבדה בחורה יפה בשם כסניה. השניים התאהבו ונישאו. 

ביולי 1946 עזבו את רוסיה ובדרכם נולדה בתם הבכורה - צפורה. יהושע וכסניה נחשבו לפליטים ושהו במחנה פליטים בגרמניה. משם נשלח יהושע לבי״ס לשוטרים בנירנברג, בו זכה לציון הגבוה ביותר וקיבל דרגת קפטן. עבד במחנה פליטים בעיר אייכשטט כראש המשטרה, כשתחת פיקודו כ- 120 שוטרים.

חנה'לה, בתם השניה של יהושע וכסניה, נולדה בגרמניה.

ב- 1949 עלו ארצה באניה ״עצמאות״ וראשית דרכם במעברה בבנימינה. את ארבעת החדשים הראשונים עשה יהושע במחצבה בזכרון-יעקב. בתיווכו של אליהו נחשון עברו לגבע.

ההסתגלות לחיי הקבוצה היתה קשה, הניתוק מהילדים, השכבתם בבתי-הילדים.

יהושע וכסניה עבדו בכל מקום שהיה נחוץ, ואך טבעי היה, שעיקר שנות עבודתו של יהושע היו במתפרה כחייט.

בגבע נולדו הילדים צביקה ודליה.

יהושע וכסניה זכו לחתן את כל ילדיהם וזכו בנכדים.

יהי זכרך ברוך - יהושע.

 

אלי גורן

 

אבא

כל ימיך נלחמת.

ביום חמישי בבוקר באתי אליך לביה״ח. בחוץ רוח סערה וגשם ואתה במיטה נאבק, נלחם, מנסה לנשום. מהחזה שלך עלה רעש של ים, מים וגלים. הושטת לי יד, האבר היחיד שיכולת להזיז, ואמרת - עוד מעט, עוד קצת, הכל ייגמר.

צדקת. נגמר הסבל, נגמר הצער, הגעת למה שייחלת לו כל כך הרבה זמן, הגעת למוות.

ועכשיו נשארתי עם הזכרונות.

ילדה קטנה ואבא גדול, כל הזמן מגונן, שומר, דואג, חונק מרוב שמירה, לא נותן הזדמנות להסתדר לבד.

בכתות הראשונות, יצאת לטיולים יחד אתי, לשמור, להיות קרוב. אח"כ בכל יציאה מהבית ידעתי, שכשאחזור, אתה תחכה בשער או למטה, בכביש הראשי.

רציתי שתהיה כמו כולם. היה קשה לשמוע את הסיפורים שסיפרת וידעת לספר אותם כ״כ מענין. לא פעם חשבתי: איך יכול להיות שכל זה היה? איך יכול הבן אדם לצאת מהגהינום ולספר ולספר, להמשיך לחיות ולעבוד ולשיר?

תמיד שרת כשעבדת, היה לך קול נעים וכ"כ יפה. הייתי יושבת ומקשיבה ומסתכלת, איך ציירת את ה״גזרה״, גזרת ותפרת בבטחון ובמהירות ויצאה עבודה כל כך יפה ומדוייקת.

על אמא שמרת כמו על אוצר. כשהיינו קטנים, אמא היתה מאד חולה וזכתה לטיפול מסור, כשאתה רוחץ, מאכיל, משקה ומסדר. תמיד שמרת שלא "נרכב" על אמא, כי תמיד הסכימה לכל מה שביקשנו.

אמא הבריאה ואתם כל הזמן יחד - עובדים בגינה, יוצאים לגיוסים, בבית עושים הכל יחד וגם אופים עוגות יחד, כאילו האחד לא קיים בלי השני, רק ביחד נעשים הדברים.

בשנים האחרונות נחלשת וכשנזכרת בדברים שקרו לך, לא פעם, ישבת ובכית ואני יחד איתך, וסיפרת דברים שלא סיפרת לפני כן ואמרת שעוד מעט לא תחיה יותר ואני לא האמנתי, ואמרתי לך, שאני לא רוצה לשמוע ואם תרצה, תחיה עוד הרבה שנים.

אבל אתה לא רצית לחיות. ולנו נותרו רק הזכרונות.

יהי זכרך ברוך.

 

צפורה בן-צבי

 

לזכרו של יהושע

כתבה יהודית שמחוני

 

יהושע לא בא ארצה כחלוץ צעיר, שעבר את כל שלבי ההכנה המסורתית לעליה. כאשר הוא הגיע לגבע בשנת 1949, היה זה כבר אדם בשל, במיטב שנותיו. אדם שעבר את נוראות מלחמת העולם השניה והיה בעל לאישה לא יהודיה ואב לשתי בנות.

מקרב קהל העולים, שרידי השואה, אשר שכנו בארץ במעברות ובמחנות-עולים, לא רבים היו אלה, שפנו לחיי-קיבוץ. משפחתו של יהושע עשתה זאת, בעיקר בגלל החלטתה הנחושה של כסניה. ליהושע היה ברור, שיהיה בכוחו לפרנס את המשפחה, כאיש בעל מקצוע וכישורים רבים, ועל־כך עמד על רצונו ללכת בדרך זו. אבל כסניה, שהספיקה לצבור תמרורים, כאישה לא יהודיה, במחנה העקורים בגרמניה, שם שהו זמן ממושך, החליטה שעליה לחיות בחברה אחרת, נאורה יותר, וככזאת נראתה לה החברה הקיבוצית. יהושע נכנע לרצונה התקיף, וכך הגיעו לגבע.

אנו יודעים נכונה, שאיו קליטה שאיו בה יסורים, אבל לא תהיה זו הגזמה לאמר, שמשפחת יהושע נתקבלה בגבע ברצון טוב ובנכונות נפשית לקלוט אותם, כדי שימצאו כאן בית אמיתי. ואכן, עלתה הקליטה יפה. איו ספק, שעיקרה של ההצלחה נבעה מאופיים של יהושע וכסניה והרושם שהם עשו בחיצוניותם הנאה, באופיים הידידותי, בשכלם הישר ובחריצותם.

 

על יהושע רימון

כתב נחמן בן יוסף

 

כשהגעתי לגבע כחבר הכשרה הכרתי דווקא את קסניה. כשהיא שמעה שאני מתחתן ונשאר בגבע, ניגשה אלי ושאלה במה תוכל לעזור לי. היא הפגישה אותי עם יהושע ועם המשפחה ופתחה את דלת ביתה לפני כאל בן משפחה.

יהושע, שהיה איש חזק מאד, התרשם מכוחי הפיזי הרב. כשהתחלתי לעבוד במחסן התערובות שבאסם, הפיצו נונל ובבי סיפור בגבע, שבכל בוקר אני מתעמל ומתאמן בהרמת שק שמשקלו 100 ק״ג. יהושע בא לאסם כרי לראות את ״האיש החזק״, שעובד באסם והתרשם מאד. כוח פיזי הזכיר ליהושע את עברו והוא היה מספר לי, שכשהיה קצין במשטרה היה תופס שניים או שלושה ברנשים בשתי ידיו ומנפץ להם את הראשים.

ומכאן התחילו קשרינו. היינו נפגשים כשני אנשים "חזקים״ ומחליפים חוויות וסיפורים. יהושע אהב לספר על מעלליו בתקופת חוץ לארץ ובעיקר הדגיש וחזר על הסיפורים בהם בא לידי ביטוי כוחו הפיזי הרב.