על יהושע רימון
כתב נחמן בן יוסף
כשהגעתי לגבע כחבר הכשרה הכרתי דווקא את קסניה. כשהיא שמעה שאני מתחתן ונשאר בגבע, ניגשה אלי ושאלה במה תוכל לעזור לי. היא הפגישה אותי עם יהושע ועם המשפחה ופתחה את דלת ביתה לפני כאל בן משפחה.
יהושע, שהיה איש חזק מאד, התרשם מכוחי הפיזי הרב. כשהתחלתי לעבוד במחסן התערובות שבאסם, הפיצו נונל ובבי סיפור בגבע, שבכל בוקר אני מתעמל ומתאמן בהרמת שק שמשקלו 100 ק״ג. יהושע בא לאסם כרי לראות את ״האיש החזק״, שעובד באסם והתרשם מאד. כוח פיזי הזכיר ליהושע את עברו והוא היה מספר לי, שכשהיה קצין במשטרה היה תופס שניים או שלושה ברנשים בשתי ידיו ומנפץ להם את הראשים.
ומכאן התחילו קשרינו. היינו נפגשים כשני אנשים "חזקים״ ומחליפים חוויות וסיפורים. יהושע אהב לספר על מעלליו בתקופת חוץ לארץ ובעיקר הדגיש וחזר על הסיפורים בהם בא לידי ביטוי כוחו הפיזי הרב.
כשהתקבלתי לחברות ניגש אלי יהושע ואמר שעכשיו הוא מוכן ללמד אותי איך להיות "מגיש ראשון״. שאלתי: למה צריך ללמוד זאת? והוא ענה: לא כל אחד יכול להיות "מגיש ראשון", "מגיש ראשון״ הוא האחראי על חלוקת התוספות, והתוספות ניתנות לנועם ולשאול ולשאר החברים שעובדים בשמש בשדה. הוא גם הזהיר אותי לבל אעשה דבר מבלי לקבל רשות מהוותיקות, שעובדות בחדר האוכל.
במשך השנים התחזקה החברות בינינו ויהושע ביקש לצרף אותי לצוות "המוזגים״ בגבע. ומאז היינו נפגשים לסיפורינו על כוסית משקה ומוזגים יחדיו בשמחות ובארועים משקאות חריפים לחברים ולאורחים. בצוות המוזגים היינו חבורה קבועה, שבה היו גם ליאון, אליק פלג, יהושע וייסמן, ולייבקה.
מאד נגע לליבי שיהושע פנה והציע את עזרתו כשילדי התגייסו לצבא. ויהושע הרי חייט - "אפילו בשבת אני מוכן לתקן את המדים של החיילים שלנו" - היה חוזר ואומר לי. בכל פעם היינו פונים אליו ובכל שעה היה ניגש איתנו למתפרה שלו ושל קסניה ובזמן שהוא מודד
ומתקן, היתה קסניה משוחחת איתנו ומנעימה בחברתה את הזמן.
בתקופה האחרונה, לאחר מותה של קסניה, הייתי בא לבקרו וקשה היה לי לראות את יהושע "החזק" ו"הבריא" ־ שבור, עצוב, חלש וחולה.
אזכור אותך תמיד, בידידות,
נחמן בן יוסף