הנצחה בקבוצת גבע

אמא – קורות חיים

כתבה ציפורה

אמא נולדה בשנת  1915 להורים חקלאים באלכסנדרובסקויה - לא רחוק מבארות הנפט בוידיונובסק שברוסיה.

היו לה עשרה אחים גדולים ממנה והיא היתה בת הזקונים. תמיד סיפרה כמה אמא שלה שמחה שסוף סוף נולדה לה בת. כשהיתה בת שלש מתו הוריה ושבעה מאחיה ממגיפת הטיפוס ומרעב ששררו שם.

אמא נשארה יחידה. שלושת אחיה הגדולים נלחמו במהפכה הרוסית ובמלחמת העולם הראשונה. אמא גדלה אצל אנשים שונים עד גיל 8. כשהיתה בת 8 חזר האח הגדול שלה ולקח אותה לביתו ואשתו טיפלה באמא. הסיפורים של אמא על הגיסה דמו מאד לסיפורים הקלאסיים על האם החורגת.

בגיל 9 החלה אמא ללמוד בביה״ס. אמא היתה גדולה מהילדים בכתה א' והתביישה ללמוד אתם. אמא גמרה שבע כיתות ובגיל 17 התחתנה, וכעבור כמה שנים נולד לה בן.

נדמה היה לאמא שהגיעה אל השלווה ואז פרצה מלחמת העולם השניה והיא נותקה מבעלה ועברה עם הבן בפינוי האזרחים לאורל, ליד סיביר. מזג האויר היה קשה מאד ובחורף הגיע הקור ל-45⁰ מתחת לאפס. היו הרבה שלגים ורוחות ואנשים סבלו מרעב גדול. בשנת 1943 פגשה אמא באורל את אבא. האהבה פרחה והם נישאו.

לכסניה

בהיסגר מעגלות חיים, שוב עומדים אנו, בני דור מוזר, שתהפוכות חיים וגורלות קרו בו, כפי שלא קרו בדורות רבים ואחרים, ולפתע מה שנראה קודם כמובן מאליו, הופך לשאלה ולהפך.

מארץ רחוקה באת אלינו, כאשר כמעט כל דבר, החל משפה וגמור בארחות חיים ומנהגים, זר לך כפי שקשה לנו להבין. ובכל זה השתלבת בדרך מיוחדת ושונה בחיי הקבוצה. ותמיד קצת מן הצד וקצת מתקשה להבין את אותם הדברים, שבעצם, לכולם אינם מובנים מאליהם.

וכאן את מצליחה, בעזרת לב אוהב ונשמה ועיניים פקוחות לטוב וליפה, להתגבר על פער, שנדמה, לא ניתך לגישור. ומעל לכל - ממעטת את עצמך למען אחרים, וכל-כך אסירת תודה על כל מעשה קטן או מילה טובה.

בתור המסגרת הגדולה המאחדת את כולנו, שמורה לך פינה כל-כך מיוחדת וחמה.

מאיו שאבת את תעצומות הגבורה והכח להלחם את המלחמה האחרונה, שידעת שאיו מנצחים בה. אבל בעיני ובעיני רבים, זכית לרשום פרק מפואר של אומץ ושמירה על צלם אנוש עד לרגעים האחרונים ממש.

תהי נשמתך צרורה בצרור הזכרונות של אלה שהכירוך כמשהו יפה ומיוחד, וימתקו לך רגבי אדמתנו - אדמתך.

יאיר זק

כ ס נ י ה

אני לוקחת בתוכי את שתי עיניה.

לפעמים, אני יכולה דרכן לראות.

איך שהן פרחו מביו קמטי העור

והבצורת כמו זוג של דגניות,

ולמי שיש פרחי שדה במקום עיניים

אני יודעת, לא ירצה בהספדים ומזמורים,

רק אולי, בענף ירוק, או שניים

שילבלב בעדינות את יופי החיים.

דינה דורון

כ ס נ י ה

לו יכולת לאסוף את כל הצער שבעולם

את כל הסבל

אל ליבך באהבה.

כל חתלתול תועה, כל גוזל שבור כנף

אוספת אל חיקך, מאכילה, מחממת

בכל ליבך ובכל מאודך

ובכל נשמתך, עד תום.

צבי ב-צ

כסניה,

בהלויה שלך בכו הנכדות, ותוך כדי בכי גחנו ולטפו כלב. ואנחנו אמרנו - את האהבה הזאת לבעלי חיים הן קבלו ממך. כי את אהבת מאד בעלי חיים ותמיד היו סביבך כלבים וחתולים. כל כלב עזוב שנקלע לחצר מצא את דרכו אליך, וידע שיקבל מזון וטיפול מסור.

כסניה,

לפני למעלה משנה, חזרת יום אחד מבית החולים מבדיקות, הלכת עם סלים מלאים מהמרכולית לחדר. רציתי לעזור לך. הסכמת שאעזור רק עד שורת הבתים שלפני ביתך, כדי שבני משפחתך לא יראו שאת זקוקה לעזרה.

וכך עד הסוף - תמיד דואגת לכולם, מטפלת בכולם, עוטפת אותם באהבתך.

כסניה,

פגישתנו האחרונה היתה במספרה. ברק שערך עורר בי התפעלות. שמרת על הופעתך עד הסוף. תמיד יפה, מסודרת, מסורקת, לבושה בקפידה.

וכך נזכרך - יפה, אוהבת, מסורה, דמות מיוחדת.

יהיה זכרך ברוך.

ורד קליין