הספד ליורם רובינשטיין
משהו השתתק בגבע אמש. יורם רובינשטיין - איש נמרץ שאי אפשר להתעלם מנוכחותו, הלך לעולמו.
יורם נולד בחורף 1940 לשני עולים מאוקראינה. שושנה ומיכאל נפגשו בחווה החקלאית בחדרה והתחתנו שם. שני אנשים חרוצים ונמרצים הקימו משפחה וילדו את יורם. האבא – מיכאל, התפרנס מצעירותו כנהג משאית חלוקה של חברת 'בלו-בנד'. לצידו בקבינה הושיב לא פעם את בנו הבכור יורם, ואיתו חצה את דרכי הארץ. הילד למד את הארץ על כבישיה ואת המשאית על נסתרות המכניקה שלה. כשאביו היה חולה, נהג יורם את המשאית במקומו.
כשהיה יורם בן 8 שנים, עברה המשפחה לחיפה. שם השתקעו, שם נולדה אחותו דבורה ושם עברה עליו ילדותו. את היכולות והעניין הטכניים תיעל יורם ללימודי מקצוע במכונאות. הוא למד בבית הספר 'בשמת' שליד הטכניון הישן. בתום יום לימודים היה לובש סרבל עבודה ויורד לטירת הכרמל לעבוד כשוליה במפעל. מעבודה זו מימן את שכר הלימוד שלו ותמך בפרנסת המשפחה.
את שעות הפנאי בהדר הכרמל העביר יורם בביתו השני – 'התנועה המאוחדת'. שם התחנך לחיי קיבוץ ורכש את חבריו לחיים - חברות איתנה שנמשכה עד עצם היום הזה. עם חבריו הלך יורם לשל"ת בנח"ל כשהם מצטרפים למסגרת מתל-אביב. יחד הלכו לקיבוץ 'גבים' ושם הפכו לגרעין מלוכד. ב'גבים' התגלה כשרונו הפלאי של יורם בתיקון כל כלי רכב. יורם ידע לתקן או לקלקל כל טרקטור שחפץ. לרוב תיקן אך כשעלו לו על העצבים גם קלקל טרקטורים לכל מי שבלבל לו את המוח. מחבריו זכה לשם 'גמישי' בשל גופו הרזה, החזק והספורטיבי. המזג הסוער שלו ושבט לשונו המצליפה זכו להד כבר אז.
כתב איתמר
סבא,
תמיד שהיו שואלים אותי מי המודל לחיקוי שלי הייתי אומר שאתה, סבא, אני עדיין לא מאמין שאני הגעתי לרגע שאני צריך להספיד אותך, האמת בכנות זה רגע שלא חשבתי שיקרה בחיים, אתה תמיד היית נראה לי הבן אדם הכי צעיר וחזק שאני מכיר ששום מכשול בדרך לא יפריע לו, סבא במלוא מובן המילה. אתה היית סבא שכל נכד רק היה יכול לחלום עליו, אתה הדוגמא לכל סבא במדינת ישראל ומחוצה לה, רציתי להגיד לך שאתה היית הסבא הכי טוב בעולם, תודה על הערכים שהענקת לאבא, ואבא העביר לי, על המוסר עבודה והצניעות, תודה על 12 שנה שזכיתי שיהיה לי סבא כמוך, אתה יודע משהו, תמיד חייתי עם שני סבים ושתי סבתות, והאמת תמיד הערכתי את זה, גם לא לשנייה אחת שכחתי שיש אנשים שאין להם כזה דבר מדהים, שתדע שתמיד סדר העדיפויות שלי היה לבוא לבקר אתכם, ואם הייתי מפספס שבת אחת של הארוחה המשפחתית כמו בכל שבוע הייתי אוכל את עצמי, ואם לא הייתי מספיק בשבת הייתי בא בראשון, גם אחרי שהתגייסתי לצבא והסופ"שים פחות פנויים, סבא וסבתא זה בעדיפות ראשונה אצלי.
לזכרו של יורם
כתב יוסי שמחוני
יורם שלי. יש אנשים שלא נפרדים מהם כי הם נשארים אתך תמיד. הם כל כך משמעותיים בשבילך כל אחד בתחומו ובמומחיותו, אין חשיבה בלי נוכחותם הרוחנית ואין תכנון בלי אופן החשיבה שלהם.
"פרופסור" קראנו לך כי מעבר לידע ויכולת בלתי רגילה במכונאות בסיסית, אבחון תקלות, יכולת יישום, אסטטיקה ורמת גימור, תכנוני חוזק, ארגון וסדר עבודה, ובעיקר ידי זהב, היית מורה ומוביל צוות מהטובים שפגשתי.