אֵילוֹנָה רז (סַמָרִי)
י"א בטבת תשפ"ד 23.12.2023 - ה' בסיוון תשי"ב 29.5.1952
אֵילוֹנָה נולדה בערב שבועות, בקיבוץ אפיקים, למרים וזאב סַמָרִי, מרים מוצאה בבּוֹבְּרוּיְסְק בֵּלָארוּס. זאב מוצאו בגָלִיצְיָה, פולין. בנם הבכור, אבי, נולד תשע שנים לפני אילונה. אחריו, נולד יצחק, בהיותו בן שנתיים וחצי - ברגע של הסח דעת המטפלות - יצחק יצא את שער הפעוטון, נפל וטבע בתעלת מים. צער גדול.
אילונה ואבי מטפחים את הקשר ההולך ומתחזק עם השנים. כל פגישה טובה מקוֹדַמְתָהּ.
בעיות פיזיולוגיות ברגלֵי אילונה התגלו עם לידתה, לפתירתן נדרשו ניתוחים מגיל צעיר.
למרות זאת - אילונה ילדה שְׂמחה בדרכה, אינדיבידואליסטית המשתלבת בביה"ס וּבַחֶברַה. תלמידה טובה, מצטיינת באנגלית ובמתמטיקה. מיטיבה לכתוב בעברית רהוטה, ונטייה חזקה לה לשפות.
אילונה שירתה בצבא כפקידה. לאחר השירות הצבאי, ב 1975 יצאה לשנתיים לימודֵי מזכּירוֹת-בְּכִירוֹת בחיפה. בתום הלימודים השתלבה ב'קֶלֶת אפיקים' כפקידת ייצוא.
חכמה, אינטליגנטית, דיסקרטית, חדה, ישרה, ישירה ובעלת יושרה, נבחרה ב 1980 כחברה בועדת הבטחון.
ב 1986, זֹהר מעמק-חרוד ואילונה מעמק-הירדן, חיפשו שותף לַחיים, ומצאו התאמה ביניהם. תוך חודשים ספורים נישאו, ואילונה ביקשה להקים ביתה בגבע, לשמחת זֹהר. תמיד קראה לו זֹהר. אף פעם לא בַּכינוי הגָבּונִי שדבק בו, זוֹזוֹ. מִבַּת למשפחה קטנטונת - היא מוצאת עצמה חלק משבט רז הֶעצום וַרב.
הקשר בין אילונה וזֹהר מתהדק לחברוּת ולאהבה גדולה. מתובלים בהומור. הכל גלוי וּפתוח ביניהם. הם מַסְכִּינים עם גזירת גורל, כי אין ביכולתם להביא ילדים לעולם. כנחמה פורתא, אילונה מתענגת על הימורים בְּקזינו. במשך השנים, הם טסים ליעדי הימורים ביריחו, בטורקיה, ולטיול בארה"ב, המשלב את לאס-וגאס, איך לא?!... בבית - פותרים יחדיו תשבצים, נוסעים לקניות בבירת העמק, אוכלים במסעדה טובה... וכשזֹהר הולך לפתור בעיות השעה בַּ'פרלמנט', אילונה אף פעם לא לבד: היא נהנית מזמן איכות בחברת עצמה. עם התה והלימון, ספרי רומנים, אוטוביוגרפיות, וסרטים בטלביזיה.
בבואה לגבע, אילונה עבדה מעט בכלבו ובחדר האוכל, כדי להכיר את החברים מקרוב. כעבור כשנתיים, כישוריה כמזכירה בכירה קראו לה, והיא קיבלה על עצמה לשמש מזכירה טכנית במזכירות גבע, לרבות עבודות הקלדה והדפסה. 'הפונקציונרים' ושאר רכזי ועדות וענפים היו מבסוטים "סופסוף אדם מקצועי! יש על מי לסמוך!" בשנת 1994 אילונה הודיעה על סיום עבודתה במזכירות, ונפנתה לפתוח ענף 'אילונה הקלדות'. היא ביקשה משרד לעצמה, כדי שלא למַסֵךְ לאחרים בעשן הסיגריות הכבד. היא הקלידה עבור מוסדות וַענפים, תלמידים וּסטודנטים וַעבוּר 'דף גבע'.
25 באוקטובר 1990. אילונה נוסעת בחברת שש חברות מגבע להופעת מחול בעין-השופט. בדרך חזרה, כביש התענ"כים מכוסה שמיכת חושך. משאית צבאית יוצאת מן השדות, נֶהָגָהּ מבצע פניית פרסה על הכביש. נהג הג'י.אם.סי לא מספיק לִבְלוֹם, והרכב מתנגש בַּמשאית. אילנה פרנס ז"ל נהרגת. אילונה נפצעת קשה ברגלה. האשפוז במחלקה האורטופדית בעפולה ארוך, ארוך מאד. גם ההחלמה והשיקום ממושכים מדי. התאונה מותירה את אילונה נכה. אולם - הנכות לא מבלבלת אותה, והיא שבה אל משרדה, מתארגנת בהתאם, ומתיַשֶבת אֶל המחשב, בְּיֶתֶר שְׂאֵת.
החברים מאושרים בַּאופְּציה החדשה אשר אילונה פתחה לפניהם. מַחְשבים טרם היו בכל בית. רבים שִׁיחֲרוּ לפתחה, על אף רוּחָה הקְצָרָה ולשונה החדה. אך - - מי מאיתנו מושלם?!... 'הנפגעים' מוכנים היו להבליג ולבלוע, ובלבד ליהנות מעבודה מקצועית ומדוייקת. אילונה היתה אלופת הקלדה עיוורת במהירות גדולה. מדי פעם, ביקשו אותה לתרגם מאמרים ורשימות מאנגלית לעברית, וּלהיפך. בְּשֶל העבודה הרבה - לא כולם זכו לקבל מהר את רשימותיהם. אילונה ביצעה העבודות על פי סדר הדחיפוּת. ו...הקפידה לשמור על דיסקרטיות הפּוֹנים. ידיה מָלאוּ עבודה, והיא עבדה שעות רבות ללא לֵאוּת, עד שעות הערב המאוחרות. כך, שנים רבות. עד שהרגישה שמיצתה, וגם תשו כוחותיה. המשרד נסגר, למגינת לִיבּוֹת החברים.
אילונה פנתה לעסוק במלאכת-יד. בביתה. בשיטה יחודית, יצרה 'חמסות' בגדלים שונים, מחוטי ריקמה. אילונה נהנתה מעבודה יצירתית ורבגונית. ה'חמסות' היו להיט, ונמכרו כלחמניות טריות ב'סביונית'. בהמשך - התפתחה לעבודות אפליקציות בְּלֶבֶד. תמונות, בובות, מוביילים וכיו"ב. כך, עד ש...ידיה עייפו וכאבו. גופה נחלש, והיא פָּרְשָׁה כָּליל מעבודה. במקביל - הִדִירָה רגליה מהמרחב הציבורי.
השנים חולפות. זֹהר כבר לא ילד. וכבר לא בריא. הוא נאלץ לְהַתִּיק מגוריו אל 'בית-סביון'. אילונה - בעקבותיו. בצד הנאתה מעישון אינטנסיבי, הסיגריות עשו שַׁמוֹת בגופה. לא היה מנוס - אלא לעבור לבית-סביון, לטיפול צמוד. המעבר טראומתי. אילונה מדוכדכת, שואפת לשוב אל מִבְצָרָה.
בריאותו של זֹהר נפגעת, והוא עובר התערבויות רפואיות, רחוק מאילונה החרדה לשלומו, מתגעגעת ואוהבת. כשזֹהר סופסוף חוזר - אין מאושרת ממנה!
סוף דבר. עשרים ושלשה בדצמבר, זֹהר הולך אל אילונה להיפרד לשלום.
הוא יודע: אילונה חיה בְּדַרְכָּהּ. כך יהיה כתוב על המצבה.
אילונה, ינעמו לך רִגְבֵי אדמת גבע.
* אספה, חיברה וערכה: לב רות ק