נירה רם
נירה
דודה נירה – הדודה משבדיה – היתה אישה מלאה שמחת חיים, תוססת, צבעונית, חכמה, מעניינת, תיאטרלית ומיוחדת.
עם שיער שופע, חיוך ממיס וזיק של שובבות וצחוק בעיניים תמיד. יודעת לספר סיפורים או טקסטים בצורה הכי מרתקת וממחישה, לשיר כל שירי החג בסדר פסח בעל פה. עם שפה עשירה ועברית מדוקדקת, שלא התעייפה אף פעם מלתקן אותנו את שגיאות הדיבור, ולהעיר על השימוש בסלנג או השפה הדלה של קריינים בטלוויזיה. נירה שלימדה עברית וקראה אין סוף ספרים ושירה - היו לה סטנדרטים גבוהים מאוד של שפה וכתיבה.
נירה שכולה תיארון וריקוד - אוהבת וחיה ומלמדת ומעורבת בתיאטרון בכל חייה קודם בישראל, אחר כך בשבדיה, וגם לעיתים בגבע במהלך השנים בחג גבע או הצגות בר מצוה.
נירה שכולה לב – לב הכי רחב – מאמינה באנשים ומוכנה לעזור לכל מי שזקוק. מארחת הכי באהבה את כל מי שמגיע לשבדיה, עוזרת לאנשים זרים נזקקים שפגשה בדרכה בכסף, בציוד ואפילו במתן הדירה שלה לשימוש חופשי.
נירה המארחת האולטימטיבית יחד עם בנגט – הביקורים אצלם בסטוקהולם היו תענוג – לקחו אותנו לראות את כל האטרקציות של העיר, לשתות שוקו חם ולאכול וואפלים הכי טעימים בעיר העתיקה, להחליק על קרח באגם קפוא בחורף יחד עם בנגט, אפילו שלחה אותנו לראות הצגת ה- west side story בשבדית והיה מרתק. 3 הילדים הגדולים שלנו זכו לחוות ביקורים מפנקים כאלה אצל הדודים בשבדיה.
למרות המרחק מישראל, היית דודה נוכחת בחיי המשפחה שלנו, בביקורים הרבים שלך בארץ ובגבע, לפעמים לבד ולפעמים עם בנגט. כשאלון הבן הבכור שלנו היה קטן, הכנת לו אלבום עם תמונות שבנגט צילם – עם טקסט מלווה מודפס שמלמד ומדגים את השינויים בטבע לפי עונות שנה, כפי שאת רואה דרך החלון בדירה בשטוקהולם או בטיולים בסביבה, אלבום שבא להראות לאלון (ולנו) גם את העולם שלך אי שם בשבדיה וגם ללמד את אלון קצת אסטרונומיה ומדעים – האלבום שמור אצלנו עד היום וכל כך טיפוסי לנירה.
לא זכיתם לילדים – אבל זכיתם באהבה גדולה מאוד שלכם – מערכת יחסים של אהבה, קבלה, שותפות, פרגון, דאגה, כבוד ואכפתיות, כשכל אחד משלים את השני במה שחלש יותר, מתוך הערכה רבה - היה מדהים לראות. "בקלה" קראת לו – ואם רצית להתווכח איתו על משהו אז קראת לו "בקה ברגסטרום" – זה כבר היה סימן לשיא הוויכוח – שתמיד התנהל בכבוד. כשבנגט נפטר מיד דעכת, כאילו נשארת רק בן אדם חלקי, וגם שמחת החיים והתוססות נעלמה בעצב הענק על אובדן בנגט – העוגן שלך, "בקלה" שלך.
כשיצאתם לפנסיה והחלטתם לקנות דירה בישראל בנתניה, זכינו במשך 10 שנים לקרבה שלכם, כשאתם חצי שנה בשבדיה וחצי שנה בישראל – ויכולתם סוף סוף להיות חלק מהשגרה של המשפחה בארץ, להשתתף בכל האירועים והמפגשים המשפחתיים, ולהפגש סתם בביקורים רבים בגבע או אצלכם בנתניה, לעזור אפילו לילדים לנו בשיעורי בית, עבודות או הכנה למבחנים בלשון או בספרות או בהיסטוריה – הרי הכל ידעת. לך זה היה חלום להיות בישראל, לראות החברות והחברים מתי שאת רוצה, ללכת להצגות, לבקר בתל אביב וירושלים, ובנגט זרם איתך כמו תמיד – כל פעם שהגעתם לעוד פרק של חצי שנה בישראל, הוא היה מתחיל מאפס לטפל בגינה השכונתית של הבניין, לנקות, לקנות שתילים חדשים, לשתול ולהשקות ולשמוח על העשייה והגינה הצומחת, אשר ברגע שהייתם עוברים לפרק של החצי שנה בשבדיה הייתה נובלת ונהרסת מחדש. לא כל כך הבינו בנתניה את החשיבות לגינה יפה או הכבוד לאדם שמטפל במסירות ובהתנדבות בגינה המשותפת.
שמחת החיים של נירה התוססת כבשה גם את המשפחה שלי בדנמרק– בחתונה שלנו בקופנהגן נירה האירה על כל האירוע בצחוקה המגלגל ושמחתה הגדולה, ובמשך השנים ההורים שלי תמיד שאלו מתי נירה ובנגט יהיו בארץ כשהיו מתכננים לקנות כרטיסים לבקר אותנו, כי נהנו מאוד מהמפגשים איתם, מהשיחות המעניינות, וקצת שותפות עם השבדים....
אחרי לכתו של בנגט הגעת הביתה לגבע, ישר לדיור המוגן של בית סביון. בהתחלה עוד היית עצמאית, כל יום באת אלינו לארוחת ערב, יום אצל גילגיל ושרסטין ויום אצלנו, הלכת לחדר אוכל לאכול עם חברות, נסעת לבקר חברים מחוץ לגבע, אבל השמחה כבר לא הייתה אותו דבר, היכולות הצטמצמו, מהר מאוד כבר לא יכולת להיות עצמאית וכל התוכניות להתרוצץ בארץ לבקר חברות, ללכת להצגות בהבימה ולהסתובב בירושלים התבררו כלא רלוונטיות – היה לך קשה מאוד להשלים עם זה – בעינייך היית נירה בת מקסימום 60 שנה ולא יכולת להשלים עם מגבלות הגיל. יומיום דודו היה מדבר איתך בטלפון, מעלים יחד זכרונות, הוא מסדר לך את העניינים – מי נמצא איפה, מי הבן של מי, מנסה לשמח אותך ולעזור לך עם הזכרון הלא רחמן שבורח. בשנים האחרונות נכנסת לסוג של בועה – לא עצובה ולא שמחה – חיה באותו רגע – לא מתגעגעת ולא זוכרת מי היה ומי כבר לא נמצא איתנו. זוכרת מלא דברים מהילדות בגבע, אבל לא את החיים בשבדיה. זכית באריכות ימים, ללא כאבים, ללא מחלות מכאיבות, לאחר חיים שלמים עם עישון כבד ונזקי מחלות כמו פוליו. הפרידה הייתה מהירה, התדרדרות מהירה של יום אחד וזהו.
נירה – תודה שהיית לנו לדודה כזו מיוחדת – זכינו – עכשיו את חוזרת לבנגט שלך, לפניה ולייבוש, ליויו ודודו האהובים. נזכור אותך תמיד יפה, צוחקת, חכמה ואהובה כל כך.
אלזבט רם