דודו (ברוך) רםדודו - קורות חיים
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"
דודו נולד לפני 91 שנה ב-1930 לפניה ולייבוש, חברי קבוצת דרומיה, בבית חולים העמק הישן בעין חרוד, למרגלות הגלבוע – בן מחזור ה' המפורסם. אח לנירה אז בת שנה וחצי. דודו היה תינוק רזה וחלש שהתאושש רק אחרי טיפול ארוך בבית חולים בחיפה. בילדותו בילה את שעות אחר הצהריים במרפאה, שם עבדה פניה, באותן שעות לייבוש חלב ברפת. את הכינוי "דודו" הדביקו לו בנות מחזור ה' או נירה אחותו - שתי הגרסאות נכונות.
אחד הזכרונות הצרובים אצל דודו מילדותו היו קולות הירי מהתקפות כנופיות של ערבים שנשמעו מכיוון מסתורי הארנבות בתקופת המאורעות.
החיבור למוסיקה אצל דודו החל כבר בגיל שש, אז קיבל מפוחית פה מהדודים בת"א. בכיתה ג' גם למד לנגן במנדולינה אצל אלמליח. הנגינה לוותה אותו במשך כל השנים ובכל אירוע משפחתי, חג או יום הולדת לנכד או נכדה היה מנגן במפוחית, כולנו כבר מתגעגעים לצלילים.
דודו היה גם ספורטאי בצעירותו ושיחק כדורגל וכדורסל בהפועל גבע.
כאשר פרצה מלחמת השחרור היה דודו בסיום כיתה י"א, והוא ובני גילו החליפו במשק את החברים שהתגייסו. במהלך הקרבות שובצו בני הכיתה למשמר נע באזור, ולקראת סוף המלחמה צורפו לכח שהחזיק בכפרים שנכבשו על הגלבוע. עם סיום המלחמה למדו את כיתה י"ב מקובצת במדרשת רופין ובבית ברל.
ב-1950 התגייס דודו לנח"ל, עבר קורס מכים וקורס קצינים. היה סמ"פ בהאחזות גונן ואחר כך מ"פ בשנת קבע (אושר באסיפת הקיבוץ) בהיאחזות דרדרה. איזה אחריות ושליחות לבחור בן 22 שמפקד על אוסף מגוון של כ-100 חיילים בנקודה נידחת מוקפת מוקשים בעמק החולה, מתחת לעמדות מאיימות של הצבא הסורי.
ב-1953 השתחרר וחזר לגבע ולענף הזיתים. מספרים שירש מלייבוש את החריצות ואהבת האדמה. באותה שנה הגיעה אסתר מאמריקה לגבע במסגרת הכשרת הבונים . פה מתחיל מסע משותף של 67 שנים, מלא באהבה ועשייה. אחרי ביקור וחתונה בניו יורק ב- 1955, חזר הזוג הצעיר לגבע, ודודו חזר לעבודה בזיתים, ברפת ובמשק חברת הילדים.
נולדו הילדים : ארז, גלעד ומאיר ואחרי 10 שנים של חיים בגבע יצא דודו להדריך בטנזניה מטעם משרד החוץ בנושאי חקלאות ובטחון. איזה אומץ והרפתקנות בימים ההם לצאת ליבשת השחורה, שם עברה המשפחה פרק מרתק של 3 שנים, כשהילדים בבתי ספר אנגליים ומידי פעם יוצאים לטיולי ספארי בטנזניה.
בחופשת מולדת ב-67 פרצה מלחמת ששת הימים. דודו ששירת בחטיבת שריון במילואים נלחם בגדה המערבית ואחר כך ברמת הגולן. בסיום המלחמה השיגה אותו הידיעה הקשה על מותו של יויו האח הצעיר בקרבות על רמת הגולן. יויו רק הקים בית בגבע עם שוש שנשארה חלק מהמשפחה עד היום. ב-1968 חזרה המשפחה מאפריקה, הפעם לפרק חדש ברמת השרון. בשנת 1975, אחרי 3 בנים... נולד בן, בן הזקונים עידן.
דודו שירת בסה"כ 17 שנים בצבא קבע בתפקידי הדרכה ופיקוד ובהגנת העורף וההתיישבות בדרגת סגן אלוף. הזיכרונות היפים ביותר היו הנסיעות איתו לסופי שבוע לסיני הרחוקה, לאבו רודס או לשארם-א-שייך, שם היה מפקד תורן.
עם שחרורו עבד בהדרכה במועצה לארץ ישראל יפה ואז עבר לעוד 10 שנים באגף לשירותי חירום של משרד הפנים. אהבנו לבוא לבקר אותו במשרד בקומה ה 11 במגדל שלום ולעלות לתצפית על תל אביב.
דודו ואסתר גרו מאז ועד היום באותו הבית ברמת השרון, מטפחים ביחד גינה שכל כך אהב. תמיד כשהיה חוזר מהעבודה היה מטאטא את העלים ולא היה מתיישב לאכול אם לא טאטא לפני זה.
דודו ואסתר מאוד אהבו לטייל ובמהלך השנים היו בנוסף לביקורי משפחה רבים בארה"ב, גם טיולים ברוב מדינות אירופה, אוסטרליה, סין ודרום אמריקה.
כל השנים היו באים בסופי שבוע וחגים לבקר את ההורים פניה ולייבוש ואחר כך את הנכדים בגבע, ודודו הרגיש מאוד מחובר לחגים ולמסורת בגבע.
אצל הנכדים, 13 במספר, "סבא דודו" זהו מושג, והוא היה אלוף בלספר סיפורים לנכדים.
אבא - מעל לכל נזכור אותך כאיש נעים הליכות, את טוב הלב השופע. ירשנו ממך אהבה לסדר, לניקיון, לגינון ולאהבת הארץ. נשמור על אמא וסבתא אסתר, שתמשיך להיות חזקה כמו תמיד ונדאג לה כמו שדאגה לך כל השנים. אתה חוזר לגבע שכה אהבת. פניה ולייבוש יהיו כה קרובים אליך עכשיו. ינעמו לך רגבי הגבעה הזו.
אוהבים אותך לנצח
הבנים