הנצחה בקבוצת גבע

לדודה רוחיק האהובה

כתבה ניצן

יום לפני שהלכת לעולמך, עלית במחשבתי ונזכרתי בך ובזה שכבר יותר משנה לא ראיתי אותך... זיכרון שמעלה כמובן רגשות אשם ועוד הרהורים על הערך בביקור אדם שכבר אינו מכיר אותך וכו'... למחרת התבשרתי על מותך בשנתך, כמה טוב לך. רוחיק, את היית דמות משמעותית מאוד בחיי, ממש דמות מופת.

עוד בילדות, מאוד אהבתי שה"שתיות" המשפחתיות במוצאי שבת נערכו אצלך. אהבתי את ביתך היפה, החמים והנעים, את האירוח ואת האווירה.

מכיתה ז' עד ט' היינו צריכים לעבוד 3 פעמים בשבוע משתיים עד ארבע בענפים שונים ואני בחרתי לעבוד איתך בחדר אוכל. ממך למדתי לעבוד ואת היית המודל שלי במשך השנים: שילוב של מסירות וחוסר יעילות.

מגוון מטלות אהובות יותר ואהובות פחות: לנקות את החירבונים של ה"דרוזופילות" כלשונך (עם הז' המיוחדת שיוצאת דרך השיניים בצליל מיוחד) מהחלונות, לנקות את רגלי הכיסאות, לעשות את "הפינה" – פינת שטיפת הידיים, לנקות את קורות המרפסת מחרא של יונים, למלא מפיות ("לא לדחוס! אי אפשר להוציא ככה"), להביא מפיות מדבורה, לנקות את קנקני הנירוסטה ועוד ועוד...

אבל הכי אהבנו (דינה דורון ואני), לשתות איתך תה ועוגיות שהיינו מכינות במחסן הקטן שלך בסיום העבודה ולשוחח על הא ועל דא. לא תמיד היה לך זמן לזה וכשלא היה, נורא התאכזבנו, אבל את השתדלת..

רוחי יקירתי,

למן ילדותי ולאורך כל חיי היית לי דודה כל כך טובה, באהבתך החמימה, הפשוטה והתמימה, החפה מחיבוקים ומנשיקות. תמיד הענקת לי תחושה של אמון ונינוחות, של מרחב וביטחון. כשהיה נפטר מישהו בגבע נהגת לדקלם באזני שתי שורות משירו של ש. שלום, וסיפרת לי שפעם היו נוהגים להקריא את השיר הזה בהלוויות בגבע. הרגשתי שאת מנסה לומר לי שהיית רוצה שיקריאו אותו על קברך. יום אחד מצאתי את השיר באקראי והבאתי לך אותו, שמחת מאוד, אך אמרת שמעולם לא ידעת שיש לו בית שני. ואני חשבתי לעצמי, שאכן יהיה מתאים לקרוא את השיר הזה על קברך, ובמיוחד את הבית השני:

אדם כי ימות בעמק יזרעאל
תִידוֹמנה שִבּוֹלים
קודש קודשים הוא עמק יזרעאל
ואין בּוכים בקודש הקודשים.

וברדת הלילה על עמק יזרעאל
יזדעזעו כוכבים
נרות נשמה הם בעמק יזרעאל
לאלה שאין להם 'קדיש'...

נוחי לך דודתי הקטנה והאהובה, כי באה מנוחה ליגעה, התעטפי לך באדמת העמק הכבדה, והלוואי שימתקו לך רגביה החומים והחמים.

לילך

רוחיקיקי הקטנה שלנו,

דודה אהובה שלי, היית לי כאמא שניה וחוף מבטחים בימים סוערים, תמיד נוכחת באהבתך ובחברתך, בשיחות של טעם, וצחוקים לרוב, בפינוקים של אפיות ונסיעות משותפות להצגות סרטים וקונצרטים. אהבת את גבע אהבה קנאית ולא מתפשרת ושמרת עליה מכל משמר, על הרוח כמו על החומר. גם כשהיינו רחוקים שנים רבות עוד נשמר הקשר החם איתנו ועם ילדינו, עד שכבר לא זיהית אותי ונמחקתי מזכרונך.

לעולם תשכני בנפשי דודתי האהובה והטובה. ימתקו לך רגבי עפרה של גבע האהובה שלך וסוף סוף תנוחי.

שלך נוגה ג.

לרוחל'ה –

מהדר גזית, ילד חוץ בקבוצת נרקיס מ- 1976 עד 1980

אמא כללית הנקראת "מטפלת"

שפגשתי מיד עם בואי לקיבוץ

הבהירה לי חיש את "רצון המולדת"

לגדל כמו כולם גם אותי "ילד חוץ"

למרות שהיו לי קשיים של קליטה

ואולי לא תמיד התנהגתי בסדר

זו את שלימדת סידור המיטה

התנהגות נאותה וניקוי של החדר

לכן הנני כאן ניצב להודות

על ארבע שנים שמילאוני "מלא"

שבהן נהניתי ולמדתי רבות

תחילתן וסופן בזכותך – רוחל'ה.

רוחל'ה יקרה

גדלנו יחד, למדנו ממך לעשות הכול

במסירות אין קץ

כך בחינוך כגננת

כך בחדר האוכל

כך בתרבות

וכך בניקיון גבע

מאז איבדת אץ הכרתך

 גבע פחות נקיה

באהבה גדולה

אלי גורן