מותה של רוחה'לה מכאיב ומעלה המון זיכרונות.
רוחה'לה הייתה נקודת הביטחון והעזרה שלי כשהייתה הגננת שלי בגן אורנים. היא פיזרה כל כך הרבה טוב סביבה. צלילי חלילית לעת ערב, בהשכבה. צלילי אקורדיון בהתאספויות הבוקר ובחגים. תמיד עוררה אצלי סקרנות לטבע הסובב, לסיפורים, לשירים. אהבתי את הנוכחות שלה בלילות, הייתה מקפלת כביסה במקלחת של הגן והאור והנוכחות העמלנית שלה היו אלה שסייעו לי להירדם, בגן הרחוק מחדר ההורים. כמה ביטחון נסכה בי רוחה'לה הקטנה הגדולה. הגננת החרוצה והמחנכת לאהבת אדם וסביבה, שלימדה אותנו בעשייה שלה מהי חריצות ומהי עבודה. היא שטיפחה תמיד את חדר האוכל בשנים הרבות שהיה באחריותה. ולא עוזבת אותי הדמות שלה מלקטת אשפה ולכלוך בכביש המוביל אל הגבעה שלנו. רוחה'לה אהובה שלי. ימתקו לך רגבי אדמת הגבעה שכל כך אהבת. ואת - בליבי תמיד. גם אם עברת לך מהעולם הזה. תהי נשמתך צרורה בליבות אוהבייך הרבים.
נגה ב.