על מרים
כתב טולי
הפעם הראשונה ששמעתי שלעומר יש חברה, צהלתי: כן? ואיך קוראים לה, ואיך היא נראית.
עבר הרבה זמן מאז ששמעתי עליה ועד שראיתי אותה.
הכל היה חסוי.
ואז היא הופיעה, ביישנית אך עם גו זקוף וצמה עד הברכיים, נוכחות.
אחרי חבלי קליטה, מחסום גבע, התחלתי לאט לאט לקלוט כמה שהיא מיוחדת.
בעדינות אך בהחלטיות היא התחילה לפקוח את עינינו, חבורת אחים גברים שבויים בהערצת גיבורים ובתפיסה שיש דרך אחת לחיות, ומי שחושב אחרת צריך לעזוב ולהסתדר בכוחות עצמו.
אצל עומר ומרים שמעתי בפעם הראשונה במערכת סטריאו, מוסיקה ממקומות אחרים, כמו אנסמבל הרוק הניו-יורקי וקט סטיבנס.
חוש ההומור שלה, חד ושנון, מתובל באמרות כפר-בלומיות כמו: "סקויג'י" (מגוב) ומשפטים בחרוזים כמו: היילם. הזקן למלבן, הצעיר למתבן, וגם: אתה מכיר את צבי? אז קפוץ תביא.
משהו בנוכחותה נתן לך להבין, שאם אתה מצטט קלישאות, ומציג אותן כחוקים לחיים בדרך הנכונה, אתה חייב לתת על כך הסבר. הסבר צריך לבוא מחשיבה חופשית, ואם גם הוא מגיע מציטוטי חוקים, וקלישאות אחרים, אזי הוצגת ככלי ריק וכמכונת ציטוט.
ממנה למדתי שלפני כל פעולה שאתה עושה או מילה שאתה אומר, צריכה לעמוד חשיבה חופשית, והיא הבסיס שלך להמשך כל דיון או פעולה.
אבל הידע החשוב ביותר שנשאר לי מההיכרות עם מרים, הוא שלפני הכל צריך להיות בן-אדם.
מרים ידעה לחוש מתי אדם נמצא במצוקה, ובנגיעה אחת קטנה לתת לו להבין שזה בסדר, ויש עוד דרכים להסתכל על המציאות.
כשהחלטתי לעזוב את גבע, מבוהל וחרד לקראת דרך חדשה, מכולם, מרים, ורק מרים, הופיעה עם חבילת ופלים עטופה ובתוכה פתק ובו כתוב:
אתה תראה שבעוד שבועיים מהיום, הכל ייראה לך אחרת.
משפט קצר זה, הכיל את הכל: לך בדרכך העצמאית, זוהי זכותך וחובתך, היה נאמן לעצמך והכל יהיה בסדר.
היום אנחנו נפרדים ממך, מוקדם מהמצופה, אבל ההבנות שהשארת אצלנו, של אומץ, אהבה, אנושיות, משפחתיות וחשיבה חופשית, יהיו איתנו תמיד כי את החלק הנהדר של משפחתנו ולתמיד תישארי כך.
טולי רז