הנצחה בקבוצת גבע

חנה'לה שלנו – איננה

כרעם ביום בהיר, נפלה עלינו ההודעה על אובדנה של חנה'לה שנעלמה לנו, בפתאומיות נוראה.

חנה'לה, בשר מבשרנו, נקרעה מתוכנו, ואנו - נשארנו יתומים, המומים וכואבים.

אני, אנחנו וכל העשרות הרבות של האנשים שדרכה נגעה בהם, ידה הטובה וליבה הרחום, הפתוח לכל. כולה יצירה, פעילות, עשיה ודאגה לכל הסובב אותה.

בילדותנו, כמה צחקנו אתה, כל הצגותיה, בדיחותיה, חיקוייה, היו מקור לשעשוע ושמחה. ידעה להיות חברה טובה, נאמנה, חרוצה ושמחה. חנה'לה זריזה בעבודתה אם זה בבציר, תמיד לפני כולנו בראש השורה, ואם זה בעישוב או דילול בגן-הירק.

ואחר-כך בבגרותה - מגויסת לבית-האריזה, באריזת האשכוליות. איך קינאנו בה, שבחרו בה, ביכולתה, בזריזותה ובחריצותה.

אחרי גמר ביה"ס הלכה חנה'לה ללמוד הוראה. לימדה כמה שנים ואת תלמידיה, ביניהם ילדים מכפר-יחזקאל, ידעה לקשור אליה ולתת להם הרגשת בית.

כשעזבה חנה'לה את גבע, עם נישואיה ליוסיקו - לא ניתק הקשר אף פעם. בכל שמחה, בכל אירוע היתה נוכחת, היתה קשורה באלף נימים לגבע ולוותה אותנו, את השמחות והעצב בכל נפשה ומאודה. תמיד אפשר היה לשוחח איתה, להרים טלפון ולהתייעץ על כל דבר בחיינו. הלב ממאן להאמין שהיא איננה. איך נלקחה מאתנו בעוד כוחותיה עמה. מלאת יצירה, תוכניות לעתיד, מסירות לאנשים סביבה ולמשפחתה. מלאה בטחון בעצמה וביכולתה. לא נפסיק להתגעגע, אין ניחומים למשפחתה הנהדרת, רק להגיד להם - חזקו ואמצו, זו בודאי היתה משאלתה האחרונה.

                                                                               רוחלה רז

          חנה'לה  שלי

1.9  – ט"ו אלול – נעלמה בים.

30.9 – ט"ו תשרי – שלושים להעלמות.

י"ד תשרי – ערב סוכות – יום הולדת – 74.

זה קרה, זה קורה לנו עכשיו - בזמן אמת. אני מרגישה שאנו בתוך ההתרחשות – שוקעים ומוקפים בלי יכולת להתרחק.

ביום ד' ט"ו  אלול - 1 לספטמבר ירדה חנה'לה לשחות בים טאבה ולא חזרה. נעלמה... הים בלע אותה ושומר אותה בחיקו.

ועכשיו אנחנו כבר בסוכות - ט"ו תשרי - 30 בספטמבר – שלושים לארוע.

בחיים הרגילים ה"שלושים" הוא יום זכרון, יום הקמת מצבה, דברי זכרון ודמעות וכאילו מסתיים פרק, קמים ומשתדלים להביט קדימה.

אך, מה לעשות ואנו בשלושים ואין סוף ואין גמר... ואין אפשרות וכח להביט ולמשוך קדימה ?

ועוד תאריך מציינים בימים אלה – בערב סוכות, י"ד תשרי, מלאו לחנה'לה 74 שנים.

מתנת יום הולדת – מי נתן למי? ניתנה לחנה'לה? אולי חנה'לה נתנה לנו? מי יודע? ואיך נדע זאת?

חנה'לה אף פעם לא "עזבה" ממש את גבע. נכון, בנתה ביתה בכפר אז"ר, גידלה ילדיה, בנתה חיים חברתיים מסועפים סביב עבודת הוראה וניהול בית-ספר, הכרויות רבות ושונות ברבדים רבים של פעילויות התנדבותיות ותרבותיות, לימודים, השתלמויות והתעניינות בנושאים שונים – אך, את הקשר לגבע – ביתה, שום דבר לא החליש ועמעם.  חגים, שמחות, אסונות וכאבים, קשר לחברים, לתלמידיה לשעבר וכמובן למחזור ה' – אין סייגים.  גבע – כאן הבית ואין לו תחליף.

לאחרונה בקשה ונרשמה להיקבר בבית הקברות בגבע. לאדמה הזו היא שייכת ואין לנתק את הקשר. ומה עכשיו?

ואין סוף ואין גמר... ומאין נשאב כח למשוך הלאה?

                                                                 רותה