סבא

כתבה רינת

 

נכדה ראשונה, בת ל"בכור" שלך.

סבא צעיר ברוחו, תוסס, נמרץ, אופטימי, חם ואוהב –  סבא במלוא מובן המילה.

אסור להעיר לנכדים על שום דבר "...רלה, לוז אם אופ, לוז אר אופ...." (תעזבי אותו, תעזבי אותה).

ביטויי האידיש, שהיו שגורים בפיך, תמיד מלאים בהומור המיוחד לך.

נסיעות לגדעונה לבקר את רומיה וסעדיה......

שבתות אחה"צ – ארוחה משפחתית "כיד המלך", כשסבתא על הסירים ואתה על העריכה, המסודרת בקפידה, על מפות חגיגיות, הכל טיפ – טופ, לבל יישכח משהו.... וכמיטב מסורת במשפחה עושים "לחיים". העיקר שיהיה שמח על הלב.

ההורים שלנו בחופש ואנחנו אצל ה"סבאים". בית חם אוהב ודואג. הגינה תמיד עשויה בקפידה, כשהדשא שמסביבה מוכרח להיות חתוך בקו ישר, ממש כפלס. כל עבודה שלא תעשה, תיעשה על  ידך במלוא ההשקעה ותשומת הלב.

אמא שלי תמיד אמרה לך, שאתה פסימי (לאחר קריאת שני עיתונים ביום ופרשנות פוליטית שלך...), אבל האוירה שיצרת סביבך תמיד כל כך אופטימית, חמה, מקבלת ומחזקת....

אבא נפטר ואתה לא יכול להשלים... כל הזמן מתאונן, שכולם אומרים, שהזמן מרפא את הכאב ואצלך להפך, הגעגועים העזים ל"בכור" שלך לא מרפים ממך. ועוד מכה נוחתת על כולנו ויגאל של דינהל'ה נפטר בטרם עת... ואתה כבר שבור ורצוץ... כל כך רגיש, פגיע.

החיים מחייבים אותך לאסוף את שבריך ולהמשיך.... והנה, האושר מציץ מהפינה ויש שמחה גדולה במשפחה עם נישואי לעופר, שכה אהבת... מדי פעם מסנן בין שיניך "אה, אילו הייתי זוכה "לטלטל" איזה נין....."

ואני בתחילת ההריון עם שני בכורי ויודעת, ש"או טו  טו" יתגשם החלום.

והנה הכה בנו היום המר והנמהר ההוא, שלא יישכח לדראון עולם – נפלת – והפעם בגדול, וזהו !! אין דרך חזרה.

מעולם מלא ועשיר, מעניין ומסקרן לחסר אונים, נזקק ותלוי, תלוי....ביום אחד הכל נגדע... ומתחילה מסכת יסורי גוף ונפש, שאין לתארה במילים. לא ניתן להעלות על הכתב את אותו סיוט שליווה את סוף חייך בשלוש וחצי שנותיך האחרונות.

אנחנו ידענו וראינו וקצרה היד מלהושיע.... עמדנו מולך חסרי אונים ו"משותקים", גם באיזה שהוא אופן משתוקקים להקל, לשמח, לתמוך ולתת, ואין במה... משתאים אל מול ההשפלה והעלבון ב"חיים" שכאלה....

ואני מוצאת את עצמי כבר אם לשני ילדים, מתגעגעת כילדה לסבא אמיתי, לסבא שלי, שכל  כך אהבתי.

מאושרת שזכית להכיר את שני ניניך –  ילדי האהובים. רצית רק להחזיק ולחבק בשתי ידיים אוהבות ואלו אינן מסוגלות..... רק במבט וניד ראש הספקת להפרד מרון, שכל – כך אהבת

למרות גילה הרך, בערב האחרון לחייך.....

קצרה היריעה מלהביע במילים את כל שבלב, את חלקה של סבתא, שעמדה בגבורה ובמסירות אין קץ בכאבך – כאבכם, את חבריך הנאמנים והמסורים, שלא נטשוך עד לרגע האחרון ואת צוות המטפלים שסעד ותמך.

נחמתנו סבא, שנגאלת מייסוריך......אנחנו נתייתמנו......

נוח בשלום פה בראש הגבע, דמותך תהלך בינינו תמיד.......

               

                                                מלב מלא

                                                שלך, רינת