הנצחה בקבוצת גבע

ברוך  רופא

כתבה צלילה

גוף כבד, דווה, הכולא את האדם בכבלים, פנים חרוצות קמטים, שפעמים קרובות מאד ננסך עליהן חיוך ועיניים תכולות, מזהירות, הבורקות בטוב־לב ובסקרנות אינסופית, עיניים שהן ראי לנפש המסתתרת וחלון פתוח אל היופי של הטבע והנוי ואל בני האדם.

כך נראה לי ברוך בשנותו האחרונות, עת שהה בבית - סביון והתמודד בעוז ובנחישות באסורים בהם כבלה אותו מחלתו ואף זכה במאבקו זה לנצחונות לא קטנים, לפליאתם הרבה של אנשי המקצוע.

אדם יפה

כתב נחמן

מישהו מתכופף, אוסף מן השביל חתיכת-ניר, שנזרקה שם. שב ומתכופף, נוטל ומרים קופסת-גפרורים או סיגריה, שהוטלו בחסר-יחס לנוי, לנקיון, לרשות-הציבור. צריך להיות נקי!

ברוך, בצורת הליכתו המיוחדת, המאומצת, שנבעה מקשיי בריאות מימי ילדותו, מוסיף וגוהר, תולש איזה עשב-בר מיותר, איזה קוץ שמקלקל את הערוגה, מזיק למראה, לנוי, ליופי.

במאמץ גדול, שאינו מוותר ואינו מרים ידיים, הוא נאחז בעבודה, במעשים, בשיפור, ביפויי, בניקוי.

בשנים האחרונות במיוחד, כשנקלע ברוך לבית-סביון עקב מגבלות בבריאותו - הרבה לקרוא - ספרים ועתונים. רצה להשלים ולתקן מה שלא הספיק במשך חייו. ומה שלא השלימה הקריאה ביקש למלא בשיחה, בבירור בין אנשים, בהחלפת-דעות.

האיש בעל קולו הרם וצחוקו הגדול

כתב יורם

שלושים שנה עבדנו יחד בנוי. כשנכנסתי לעבודה, ברוך כבר עבד כמה שנים לפני. לא הכרתי אותו לפני כן היטב משום שבאו לגבע מקבוצת גזר בתחילת שנות השישים, שלוש משפחות, וברוך ובבה היו ביניהם.

באותה תקופה עבדתי בגן-בית; נפגשתי באדם יוצא - דופן ומיוחד, חזק,חרוץ, מסור, בעל הספק עבודה רב ואוהב את עבודתו.

עבודתנו הראשונה יחד היתה נקיון אזורי המגורים מהבוסתנים הרבים, שהיו נטועים סביב הבתים, שנטעו בשנות החמישים ותחילת שנות השישים: אגסים, תפוחים, שזיפים, רימונים, גויאבות ושאר מינים, אשר לא התאימו לאזור ולאדמה. לא בקלות אפשר היה לשכנע את החברים לחסל את חלקותיהם ולהופכן לשטחי נוי מסודרים, נקיים ויפים. רוב רובה של העבודה נעשה בידיים, במעדרים, מקוש ואת.

ואז התגלה לי ברוך בכל כוחו ועוצמתו.

איש עבודה, בכל מראהו, דמות של איכר, כבד-תנועה, מעט מגושם, ידיים גדולות וחזקות ומבט רך ואוהב וחיוך של טוב לב, איש שיחה שופע ומעניין.