לזכרו של יוסיק רז - דברים שנאמרו ליד הקבר
כתב גיל קורן
ימים ספורים לאחר אמנון זיו ז"ל הסתלק מעולמנו גם בן-דודו יוסיק, הבן השני לקבוצת הראשונים אשר נולד עוד בטרם עלו העגלות אל הגבעה הזאת.
את יוסיק נזכור כפי שהיה עד שפגעה בו מחלת אנוש מוחית, בלתי פתורה ומאד מתסכלת ומדרדרת בתהליכיה.
נזכור את הגבר המגודל, החזק והעליז, אשר חריצותו, תפישתו וכשרון כפיו ניכרים בכל פינה בה עבד. חשב, בנה, יצר ותיקן.
ברגע שניזכר בו ייתכן ויעלה אפילו חיוך קל על פנינו, כפי שהוא נהג להיפגש עם אנשים בחיוך ולפעמים בקריצה. אולי גם יידמה לנו כי אנו שומעים אותו אומר "..וולאק א. . ." או "חתיכת בלטה" או "ביציה" או משהו כמו "וינה חבּיבּי - זה לא עפולה. . " מילים שהיו מתמצתות בחצאי משפט את חוות דעתו על אנשים ועניינים.
"התפוח לא נופל רחוק מן העץ"
כתב יוחאי
ארבעה אחים גדלים על אותם ערכים, ובכל זאת כל אחד מיישם אותם באופן שונה וע"פ ראות עיניו.
אם לצטט בצורה טובה ביותר את הביטוי בו אבא היה משתמש כדי לכוון אותי לדרך אשר בה האמין, אזי היה אומר:
"קום, ותעשה את מה שאתה חושב אשר לך - נכון לעשות, ואל תרבה בדיבורים כי כל מילה מיותרת!"
ולא פעם היה מוסיף תוך שהוא תומך בדבריו בתנועת אזהרה עם האצבע:
"מה שאתה לא תעשה בעצמך - אף אחד לא יעשה בעבורך!"
כך תמיד היה נחרץ בדעתו ובדוגמא אישית לא חסך:
זוכר אני כילד בגן, כאשר לחבריי קנו קורקינטים אדומים נוצצים בעפולה, נזעקתי לאבא ודרשתי אחד גם בשבילי, אבא הסכים אך בדרכו שלו, והוסיף:
"למה להרחיק עד עפולה כדי לקנות סמרטוט מפח שיתפרק כעבור רגע?
המתן נא עד שבת ונראה מה ניתן לעשות"
וכשיוסיק אומר - הוא גם מתכוון למה שהוא אומר, ותנועות ידיו תומכות נמרצות דבריו.
ואכן יום השבת הגיע ואחרי ארוחת הצהריים ביום קיץ חם חצינו את חצר החנייה בואך למסגריה.
לא עברו רגעים רבים מדי, ועוד אני יושב מרוחק מה משולחן הברזל הכבד אשר עמד במרכז החלל, הדליק אבא את "הברנר", חבש משקפים כהים, הכה בברזל הלוהט, כופף, ריתך, השחיז, התקין זוג גלגלים והנה - עמד לו הקורקינט בתפארתו, ולא עברה שעה ארוכה עד אשר הרכבתי בגאווה חבר האוחז בכתפיי בבטחה בירידות - מהמועדון של מטילדה ועד לבית הורי.
כך אזכור אותך אבא: איש חרוץ עם תבונת כפיים, ענייני, מציאותי, הממעט לדבר ומרבה לעשות.
היה שלום על משכבך במרומים.
שלך באהבה רבה, יוחאי