הנצחה בקבוצת גבע

 אמא חיה

כתב יוחאי

חיה נולדה ברומניה בתאריך 17.5.1925, בעיירה סולג'קרוסנה שהייתה עיירה גדולה ומסודרת. במשפחתה היו אחד עשר ילדים, אביה היה סוחר ואימה הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים. חיה גדלה בבית דתי מאוד.

אמא למדה בביה"ס ממשלתי מעורב (בנים ובנות למדו יחד), בכיתה גדולה של כחמישים תלמידים. בסוף כיתה ה' עברה המשפחה לעיר הבירה של מחוז טרנסילבניה - קלוז', שם למדה סבתא בביה"ס יהודי דתי. בביה"ס זה היו כיתות נפרדות לבנים ולבנות. בהמשך חזרה ללמוד בביה"ס ממשלתי מקצועי מעורב בו למדה עד גיל שש-עשרה.

אורית – זכרונות מאמא

בגן גדול 1956 או אולי 57?

חושך שחור, ארוך וסמיך, יללת תנים מרחוק וצללים על הקיר שנדמים כמפלצות מרקדות....

מפחדת, לא מצליחה להרדם ונזכרת בסיפורים של אמא לפני שה"כביין" התורן מכבה את האורות בגן:

ואמא מספרת על:

1. הבית בקולוז'בר, המון אחים ואחיות, אבא דתי מאד וקפדן, אח גדול וקשוח שממלא את מקום ההורים הטרודים בעול הפרנסה הכבד.

אמא לובשת בהסתר מתחת לתלבושת ביה"ס בגדים חילוניים ומיד אחרי ביה"ס רצה לקן תנועת הנוער הציוני ולמדריכים מישראל – משאת נפשה, מורידה את תלבושת ביה"ס ומצטרפת בסערה למעגל ההורה והשירה בעברית עם חבריה לתנועה – אין מאושרת ממנה!

2. בסודי סודות כשממש אף אחד לא יודע, ימים אחדים לפני כניסת הגרמנים להונגריה, אמא רוקמת את הבריחה הגדולה מהבית עם המדריכים והחברים מהתנועה ויום אחד, ישר מביה"ס, כשרק בגדיה לגופה, רצה לקן ומשם ביחד עם כולם עולים על הרכבת ומצטרפים למסע הארוך לארץ ישראל. הדרך ארוכה מאד, מדי פעם עוצרים להתרענן, יורדים מהרכבת, רוחצים פנים וידיים בשלג שנערם למרגלות העצים ביערות העד של אירופה הקפואה, באחת מהפסקות אלה אבדה לה שרשרת הכסף שקיבלה מתנה מידיד אהוב מהתנועה ויותר לא נמצאה, ביחד עם השרשת שאבדה בשלג, נשאר גם חלק מליבה הרגיש והתמים.

3. בן שמן

גן עדן עלי אדמות, אין מלים לתאר את היופי והאושר שמוסד זה גרם לאמא, מנהל הכפר יעקובסון, המדריכים המופלאים, המרחבים הפתוחים, שדות השבולים השופעים לפני הקציר, הירח המלא מאיר ומחייך מלמעלה ואמא כאיילה שלוחה שלא יודעת את נפשה, דוהרת בתוך השיבולים עד שנופלת מהרגליים.

ואני – הקטנה, מקשיבה לתֵיאוּריה ולא יורדת לסוף דעתה.

כך, ערב ערב לפני השינה, שוב ושוב אני מבקשת ממנה, ספרי לי שוב על האפרוח שברח מהלול, על המסע ברכבת בארץ רחוקה ועל השלג המופלא שלא יכולתי אז לדמיין או לתאר לעצמי את צורתו ופשרו.

תמונות וזכרונות אלה ועוד רבים, חרותים בליבי כאילו סופרו לי אתמול ולא אשכח לעולם.

היי שלום אמא יקרה ורגישה, ומסרי שלום בשמנו לכל משפחתך היקרה שלא זכינו להכיר ולדעת.

שלך תמיד,

אורית