הנצחה בקבוצת גבע

פועה רז – קורות חיים

"פועה נולדה בליל חמישי בשעה 11:30 בביה"ח המרכזי בעפולה, 

אור לא' דראש שנת תרצ"ז 16.9.1936"

כך כתבה אמה רבקה באלבום של פועה. כך גם מתחיל סיפור חייה, המשכה  של שושלת נשים חזקות וידועות סבל. סיפור של נדודים, יתמות ושכול, המתובל כולו בשירה ושחוק, עד שנדמה כי הוא עוד אחת מן המעשיות, שהן נהגו לספר, כמו על הגדיה "צחורה", על הילד "סוזו רוזו" ועוד...

פועה מעולם לא הכירה את אביה, שנרצח במאורעות בשנת 36' בטרם מלאה לה שנה. אמה רבקה, שהיתה מורה, נותרה מפרנסת לצפורה אמה המבוגרת והאדוקה בדתה ולתינוקת הפעוטה. למרות כל הקושי והצער, גודלה פועה בזמר, בסיפור ובאהבה לכל הסובב. 

על פועה 

דברים על קברה  20.5.2001  כתב נחמן

באחת, כמו באבחת מאכלת, נכרתה פועה.

מלאך-המוות כמו שם לו אותה למטרה, שעליה לא יוותר; אותה יקח - ומהר! שמא תתאושש... ולא יספיק...

הלב ממאן להאמין והשכל אינו מסוגל לתפוס את העובדה: פועה איננה!

כבמכת הלם נפסקה שירת-חיים רוננת, רבת גוונים וצלילים, ספוגת-אהבה לאדם ולעולמו.

מתוך המכתמים:

אני מאמינה

אני מאמינה – שתי מילים עצומות, ענקיות, מחייבות.

אני מאמינה באדם (לא בחייתו אדם), נדמה לי לאדם ריבוא דלתות, אשנבים, פתחים, מבואות. אל כל אדם ניתן להגיע, ולמצוא את הטוב ואת האור שבו.

בעייתי היא שלא תמיד נמצאים בידי המפתח המתאים לכניסה וחוטה של אריאדנה- ליציאה מהמבוכים. 

אני מאמינה בקדושת חיי המשפחה, ביצר הקיומי של האדם, בכך שזכר ונקבה נבראנו ובצוו "פרו ורבו…" צווינו, מעצם היותנו. בארץ ישראל לעם ישראל. בשטחים ובקווים – לא אני הפוסקת, אך אני שייכת לכאן –

"לאנך אל התנ"ך"

ו"לנופי שלי יפים הנשוקים עד תום בעפעפי"- לחיה ורד.

ל"כי שמורים ברגלי זיכרונות" –לרחל.

ל"הייתי פה כבר פעם" –ליהושע צפריר.

ל"אבני השדה" – לבוקי בן יגלי.

אני מאמינה בעבודה סיזיפית – משונה ?!

סיזיפוס, אותו מלך מן המיתולוגיה היוונית, שנענש על ידי האלים להעלות האבן במעלה ההר ובכל פעם לפני שהביאה לשיאו, התדרדרה למטה ושוב צריך היה להעלותה, אף פעם לא הגיע לשלמות ובכל פעם חיפש דרכים אחרות ברצותו ובקוותו – להגיע. בכך, טעם לחיים ול"עשה!"

אני מאמינה בגלגול נשמות – לא של הנשמה כולה אלא של שברירים ממנה – זיכרונות, סיפורים, מילים, הבעות פנים וגוף, פריטי גוף, במעגל שאינו מעגל, הוא כמעט, לולייני של קדימה, הלאה, של הממשיכים בו, עם שורר חזק אל המקום דרך כל הספירלות.

אני מאמינה באמון ובאמונה.