על קברה של יהודית שמחוני
כתב נחמן
נאספנו כאן כדי להפרד ממך, יהודית, ולומר לך ״שלום״ בפעם האחרונה. את ודאי היית רוצה להפרד אישית ובנפרד מכל אחד ממלוויך הרבים, ולהחליף כמה מילים.
כל־כך קל היה להפגש איתך, לשוחח על קטנות ועל גדולות, על דברים שהיו ועל דברים שישנם ועל דברים שצריכים להיות. שום דבר לא היה זר לך. לא היה דבר שלא מצאת בו עניין.
וכל־כך מעניין היה להפגש איתך. מעניין היה תמיד לשמוע אותך. ונעים היה. כי מעניין היה לפגוש את החכמה האנושית המיוחדת שלך, את הפתחון שאינו גולש לא לציניות ולא לרפיון, את בהירות המחשבה והביטוי, ונעים היה לשמוע את קולך המיוחד כל כך ואת האופן שרק את ידעת לומר דברים.
ה״מה״ וה״איך״ של דבריך, ה״מה׳׳ וה״איך״ של מעשיך, ה״מה״ וה״איך״ של דרך חייך היו לרבים חוויה אישית, כל־כך חשובה ומחזקת, וכל־כך תובעת! ״שיעור קומה״ בכל היבטיה ומובניה.
פרשיות חייך ־ מהמושבה של חקלאים יהודית באוקראינה. הרחוקה, אל התנועה הציונית־החלוצית, העלייה ארצה וההליכה למושב, ואחר־כך כיוון שלא ספקה אותך נחלת האיכר וגבולותיה, אל הקיבוץ שמפעלו ויומרותיו אז דברו אליך ומשכו אותך. ומשם, הלאה־הלאה, ואחר כך שוב אל הקבוצה, אל הבית, אל המשפחה, ואל השורש. מעגל שלם שנסגר.
עם מרדכי, אישך, עשית את הדרך יחד וכל אחד לחוד בקטעים ארוכים שלה. יחד עם מרדכי נשאתם בנטל הנורא מכל: השכול שהלם בכם שוב ושוב ושוב.
ואת נושאת במהלומות הגורל שנחתו עליך בדרך שאנשים לא היו מסוגלים להשיג. ואינך נשברת, ואינך נתפסת לרחמים עצמיים, והמרירות אינה מכניעה אותך. וככל שהתנשאת וגבהת עם רוב השנים ־ במעלות החיים ובמערכות הציבוריות העליונות ביותר ־ כך לא הקלת ראש במעשים הפשוטים, הקטנים, היומיומיים. בכל שנדרש ראית חשיבות, בכל ־ מצאת עניין. לא היה דבר או מעשה שאינם לפי כבודך. כמה זה נדיר היום...
שבעת ימים ושבעת מעשים את עוזבת את ארצות החיים את שיבתך וזקנתך, חיית זקופה וצלולה כבדולח. עור פניך לא ידע קמט, צליל קולך העמוק והמיוחד לא נשבר ולא התעמעם, והכרת עולמך והשקפותיך על אדם ועל עם ועל העולם ־ נשארו בהירות, הגיוניות ואיתנות כסלע.
באנו להפרד ממך, יהודית, חשים אנו, שאנחנו נפרדים מ״אדם״ במשמעות הנאצלת והגדולה של מילה זו, משהו הגובל במושג ״תופעה״, וסלחי יהודית, על מילה גדולה זו שוודאי לא היתה לרוחך, אבל אני חש צורך לומר זאת דווקא ברגע זה, כי זו הרגשתם העמוקה ביותר של רבים, רבים ממכריך ומלוויך הניצבים כאן ואלה שאינם.
ליד מרדכי, אישך, תנוחי. ובסמוך לרוני בתך שכל־כך אהבת. באדמת העמק שבה התחלת, באדמתה של גבע.
רבים רבים נושאים אליך רגשות תודה והוקרה שנתנה להם הזכות להכיר אותך ולחיות במחיצתך.
תודה לך, יהודית, תודה על עצם היותך, לכל המשפחה הגדולה, הרחוקים והקרובים, תנחומיה של גבע וחבריה.
נוחי יהודית בשלום על משכבך!
נחמן רז