נעמי זרחי שנן
נעמי היתה הבת הראשונה של גבע. נולדה להוריה יעקב ופנינה זרחי ביבנאל, לפני שהתקשרו לחבורה של מקימי גבע שהיתה אז בכינרת ובכביש טבריה צמח.
אביה יעקב היה נגר במקצועו אך כבר בשנים הראשונות עזב את גבע ועבר לתל אביב. אמה פנינה היתה חובשת מוערכת בגבע ונספתה בתאונת עבודה, כאשר נכוותה מבעירת ספירט ששימש להפעלת מכשיר אדים לילדים חולים.
נעמי ואחיה הבכור אברהם ואחותה אֶתה נותרו יתומים. למזלם אימצה אותם ציפורה טרטקוב ודאגה להם כל השנים יחד עם ילדיה שלה.
נעמי, וקודם לכן אברהם, נכנסו ללמוד בבית הספר בעין חרוד כי בגבע עוד טרם היה בית ספר. יום יום היו שלשת הילדים הראשונים – אברהם, נעמי ויוסיק – רוכבים שלשתם יחד על החמור לעין חרוד, לבית הספר וחזרה.
נעמי היתה נערה רצינית ותלמידה שקדנית. לא היו לה חברים בני גילה בגבע ותמיד היתה מבודדת כי היתה מבוגרת ורצינית מאוד. היא התנדבה להדרכה בסניף הנוער העובד בכפר סבא ואחר כך במלחמת העולם השניה התנדבה לחיל הנשים בצבא הבריטי ושרתה כנהגת עד תום המלחמה.
כאשר השתחררה חזרה לגבע ומכאן עלתה להתישבות בגליל העליון עם קבוצת מצובה והיתה שם מספר שנים. ממצובה עברה לירושלים, שם למדה חינוך והכירה את בעלה לעתיד יואל שנן, פסיכולוג ידוע שהגיע ארצה מאוסטריה, בנם אמיר חי כיום עם משפחתו בארצות הברית.
נעמי היתה מציירת הרבה כתחביב, אולי מורשת שבאה לה מאביה, וניכרה תמיד בישרה, שקדנותה ורצינותה.קשריה עם גבע נמשכו כל השנים והיא בקשה להיקבר ליד בעלה בגבע.
בני גבע הבוגרים זוכרים אותה ברגשות הערכה והוקרה.
יהי זכרה ברוך.
נחמן