ציפורה טרטקוב

כתב חיים

 

אחת אחת מסתלקות הדמויות המופלאות מהדור הקודם! צפורה היתה מהמופלאות ביותר.

צפורה הגיעה ארצה בתור ילדה, יחד עם מש­פחתה הענפה, משפחת אברמסון, לראשון לציון. ראש המשפחה עם הבנים המבוגרים עבדו ביקב וצפורה למדה בבית־הספר, אולם הוכרחה להפסיק את הלימודים כאשר המשפחה עברה לגליל, אחד הבנים התישב ביבנאל והשני בכנרת, עם הווסדה. ראש המשפחה התקבל בתור אורוותן בחוות כנרת, וכשנרכשה אדמת אומג׳וני ע״י הקהק״ל ופועלים מחוות כנרת הוכרחו לעבור יום יום לעבוד בה הועברה משפחת אברמסון לשם בקביעות, והתגוררה באחת החושות של הכפר בכדי לשמור על הבהמות וכלי העבודה במקום. וכך גרה המשפחה לבד בתוך ישוב ערבי לפני שהיה כל ישוב יהודי מעבר לירדן. צפורה היתה חוצה מפעם לפעם את הירדן בכדי לקנות יר­קות בכפר עבודיה שמעברו השני וכך הורגלה לא לפחד.

אחר כך עברה המשפחה לפוריה כשראש המשפחה התקבל בתור אורותן וצפורה נכנסה כאחת התלמידות הראשונות לבי״הס של חנה מיזל בכנרת. היתה הולכת לבדה בכל שבת לבקר את הוריה בפוריה. חגורת אקדח, כשמסביבה על הרי כנרת רעו בדואים את עדריהם.

עם גמר למודיה אצל חנה מיזל היא עוברת לע­בוד בקואופרציה שבמרחביה שנוסדה בזמן ההוא, שם מצאה אותה מלחמת העולם הראשונה. עם גבור חוסר העבודה, בעקר לבחורות, בהמשך המלחמה, מארגנת צפורה קבוצת בחורות לעבודות עשוב ותלישה ביבנאל ואחר כך עוברת אתן לשרונה לע­בוד בגן ירק.

בתקופת חסן־בק בכנרת, כשכל הבחורים היו כלואים בבית אחד האכרים וחיילים תורכיים סבבו את כל המושבה, הסתובבה צפורה זקופת ראש יחד עם עוד בחורות אחדות בהסתירה נשק בכל מיני מקומות סתר ובהעבירה ידיעות ממקום למקום. צפורה היתה חברה ב״השומר״, וכשדרוש היה להעביר לירושלים ידיעה חשובה ואי אפשר היה לסדר לכך בחור, כי הרי כולם נחשבו לעריקים — מצאו את צפורה מתאימה לכך. סדרו לה רשיון ע״י הגרמנים ששלטו אז בצבא התורכי, ובקרון משא צבאי גרמני היא עברה לירושלים ולא חזרה יותר לגליל, כי יהודה נותקה מהגליל ע״י האנגלים והניתוק נמשך שנה שלמה. עם כניסת האנגלים ליהודה ועם הכרזת בלפור התחילה ההתנדבות לגדוד העברי, וצפורה היתה בין הפעילות לגיוס הבחורות, אולם הדבר לא יצא לפועל מתוך התנגדות הממשלה הבריטית.

בינתיים התארגנה קבוצת צעירות בהדרכת אלי­עזר יפה וצפורה שנכנסו לעבודה במקוה ישראל עד סוף המלחמה.

עם גמר המלחמה, אחרי שעבדנו שנה את אדמת כפר־אוריה ונדרשנו לעבור למרחביה פנינו לצפורה שתצטרף אלינו והיא נענתה לכך אם כי לא בהתלה­בות גדולה, כי היתה קשורה יותר אל חברי השומר. מאז לא נפרדנו במשך 43 שנים.

כידוע עברנו ממרחביה לכביש טבריה—צמח. מכאן היא שוב נדרשה, עם הוסדו של גדוד העבודה ובעברו למגדל, להכשיר קבוצת בחורות בעבודת גן ירק, שם המשיכה עד עליתנו על המקום. וכאן היו לבטיה קשים אם להשאר אתנו או להצטרף לגדוד העבודה יחד עם חברי השומר בכדי לעלות על אד­מת תל־יוסף הישנה ימים מספר לפנינו.

לבסוף נפלה ההכרעה לצדנו וצפורה היתה בין הראשונים לעליתנו על המקום, השתרשה בו, התקש­רה בכל נימי נפשה והיתה פעילה בכל שטחי החיים. צפורה סדרה את גן הירק הראשון, קודם בואדי במ­קום שעכשו הזיתים. ואחר כך על המשולש במקום שעכשו בריכות הדגים. היא לא נרתעה משום עבודה קשה. וזכורני איך ששנינו העברנו בפעם הראשונה את המים מהמעין אל הפסים בתעלה שחפרנו ב­מעדרים בלי ניוליר או פלס מים, כך לפי העין. היא שהכניסה והדריכה את הבנות הצעירות, שמעולם לא החזיקו מעדר ביד, לעבודה בגן. תמיד היתה מוכנה לעזור לזולת ולא אהבה להזדקק לעזרת אחרים. צפורה שנאה את השקר ותמיד היתה אומרת את האמת בפנים. לא אהבה להתבלט ולא נאמה באספות, אבל תמיד ידעה לעמוד על דעתה ולדרוש את שווי הזכויות של החברה בקבוצה. תמיד היתה מספרת על אמה, כיצד שמרה היא על לכוד המש­פחה, ואחרי מותה היא קבלה על עצמה את ה­משימה הזאת ושמרה על הקשר של המשפחה הענפה הפזורה בכל הארץ, ובכל פעם שקרתה איזו אי הבנה באחת המשפחות היו קוראים לצפורה לישר את ההדורים.

בשנים האחרונות, אחרי שתקפה אותה המחלה ולא יכלה יותר לעבוד בעבודות קשות, לא רצתה להכנע ותמיד מצאה לה עבודה מתאימה, ואחרי כל התקפה, מיד כאשר הוקל לה, היתה יוצאת לעבודה. לא רצתה ליפול למעמסה על אחרים, ובמצבים הכי קשים, כשרק יכלה לסחוב את הרגלים היתה הולכת לחדר האוכל לאכול רק בכדי שלא להטריח את מישהו להביא לה אוכל לחדר. ואמנם, עשתה עמה ההשגחה העליונה חסד גדול והוציאה את נשמתה בנשיקה.

יתגדל שמה ויתקדש זכרה לעד.

 

חיים