הנצחה בקבוצת גבע

במלאות שנה לפטירתו של עוזי

כתבה יהודית צינאדר

בט"ז באייר תשע"ד 16-05-2014, בשעה 14:20 אחה"צ, נשם עוזי את נשימתו האחרונה.

בי"ח באייר, ל"ג בעומר, הבאנו את עוזי למנוחת עולם בבית העלמין של קיבוץ "גבע", מקום אותו אהב ובו ביקש להיקבר.

בל"ג בעומר של שנת תשי"ג, קיבל עוזי את חייו במתנה, לידה מחדש אחרי כוויה קשה. תאריך זה הפך ליום הולדתו השני.

בן יפה נולד בבית היולדות "רמת מרפא" ברמת-גן. התינוק – עוזיאל ירוחם צינאדר ואמו אהובה/לובה, חזרו לבית שברחוב מאז"ה, בו המתינו להם אבא נורברט/ניסן והאח הבכור יאיר. מאורע שמח זה ארע בכ"ח אדר א' תש' 08-03-1940. כעבור שבע שנים הצטרף למשפחה ליהוא – צעיר האחים.

משך שבעים וארבע שנים עברו על עוזי חיים מלאים, תוססים, יצרניים ויצירתיים, מלאי הרפתקאות ומהמורות.

 דברי הספד של ליהי בהלוויה

ביום הזיכרון התקשרתי כמו בכל שנה לעדכן את אבא שהייתי בטקס בבית אלפא לכבד את ראובן צינדר שהיה בן של בן דוד של סבא נורברט.

אמא אמרה לי שאבא מרגיש היום מאד לא טוב ושבעצם מצבו מידרדר מיום ליום. בכיתי.

הבנתי שתקופת הפרידה בה אנו נמצאים הולכת ומתקצרת, כבר לא עניינו אותי חגיגות העצמאות ולמחרת נסעתי להורים. טוב עשיתי. על אבא עבר יום קשה ואני שמרתי על אמא.

בדרך הביתה הבנתי שלחגיגות בר המצווה של גל ועדי אבא כבר לא יגיע ואת הנסיעה שתכננו לכבוד בר המצווה של גל צריך לדחות כי לא נוכל לנסוע.

ביום שני הודיעו לי הבנות שאמא לקחה את אבא לתל השומר. מיכל ואסנת היו עם ההורים מהבוקר ואני הצטרפתי בערב.

 אבא היקר בעולם

(דברי ההספד של מיכל בלוויה)

השבוע האחרון היה כמו סרט אימה. מצבך הבריאותי שהדרדר בשבועות האחרונים הלך והחמיר מיום ליום. הסיוט אותו אני חיה מזה ארבע שנים עמד להתממש.

ביום בו חזרתם אתה ואמא מהבדיקה ההיא וסיפרתם את מהלך האירועים, הדגשתם את התנהלות בית החולים והטיפול המהיר והמסור ידעתי שהנורא מכל קרה.

זה היה ערב יום הולדתי ה 39.

אהבתי אלייך אינה יכולה להימדד במילים, הייתי שם בשבילי לאורך כל הדרך. כשהחלטתי בסוף כיתה ח' ללכת ללמוד בתיכון אשר דרש ממני נסיעה של 2 אוטובוסים מידיי יום, תמכתם ברצון ובהחלטה גם אם חשבתם אתה ואמא שהמשימה שאני לוקחת על עצמי לא פשוטה.

מאי  2015

לאבא שלי יש חיוך רחב, מדבק                                                      

ועיניים טובות, מלאות אהבה.

אבא שלי, הוא איש טוב לב, תמיד הראשון שיתנדב לכל משימה.

לאבא שלי כרס גדולה עם המון תאווה,

לאכול טוב.

לאבא שלי ידי זהב, הוא יודע לבנות הכל, לבד.

אבא שלי מורה, כזה שזוכרים כל החיים.

לאבא שלי יש אחים, לכולם מכנה משותף, מין הומור שכזה, של המשפחה.

אבא שלי מעריץ את נכדיו, יעשה הכל למענם.

אבא שלי גאה בבנותיו ולא משנה מה הסיבה.

לאבא שלי יש את אמא, הוא הכי מעריץ אותה בעולם.

לאבא שלי יש חברים טובים כל כך, הם מכירים כמעט מאז שנולד. זה נדיר!

אבא שלי חלה

ואבא שלי נחלש.

אבא שלי נפטר.

עברה שנה, הוא עדיין לא שב.           

אבא, אני מתגעגעת אליך כל כך!

אסנת

אחותה של ליהי

למשפחת צינאדר שלום, 

בצער רב קראתי את מודעת האבל על מותו של עוזי.

אני כותב אליכם בהמשך לשיחת טלפון קצרה עם הילי מאתמול, יום חמישי 22.05.

מוזר, לא ראיתי את עוזי מאז 1960 אלא פעם אחת, לפני הרבה שנים. אבל כשקראתי את המודעה הרגשתי צביטה בלב כאילו היינו בקשר כל אותן שנים.

עוזי שרת תחת פיקודי בגף הטכני של טייסת 124(טייסת ההליקופטרים הראשונה בחיל האויר) כמעט שנתיים, אם זכרוני אינו מטעה אותי. זוכר אותו כטכנאי מעולה שלומד מהר את מערכות המסוק, מסור מאוד בעבודתו. אדם חברותי באופן יוצא מהכלל. מה שאנחנו נוהגים לקרוא בקיצור - "בן אדם". אינני זוכר איך ומתי זה קרה, אבל נוצר "קליק" טוב בינינו וזאת למרות ההפרש בדרגות ובשנים (ארבע שנים בגיל של אז, היה נחשב להרבה).

למרות הצער שבפטירתו שמחתי לשמוע על משפחה גדולה שהקים עם יהודית הרעיה. מאוד רציתי לבקר אתכם. לראות תמונות, לשמוע יותר על מהלך חייו, אבל לצערי לא יכולתי להגיע לשבעה.

כשלושה ימים לפני פטירתו של עוזי התקיים מפגש משפחות של וותיקי הטייסת, רעיות, בנים ונכדים בבסיס חיל האוויר בפלמחים. התבקשתי להביא תמונות מהימים הראשונים של הטייסת ומצאתי שתי תמונות בהן מופיע עוזי, תמונות אשר צולמו בנופש לחוף אשקלון. שולח לכם עם המכתב בצרוף תמונת סמל הטייסת. מקווה שנמצא הזדמנות להיפגש.

שלא תדעו עוד צער.

יאיר