הנצחה בקבוצת גבע

יהושע וייסמן

כתבה פרידה

האח שלי, יהושע, חבר גבע, נפטר. מאד עצוב לי וחבל, כי אהבתי אותו. 

כשעלה יהושע לארץ, ילד צעיר, אני קלטתי אותו, כשאני בעצמי אז בת 20. בתל-אביב לא היה מי שיטפל בו ובכנרת, בזמן ההוא, לא קיבלו ילדי-חוץ, לא היתה פנימיה ובבית-החינוך לא היתה כתה מתאימה לו - כתה ה'.

יהושע התקבל לבית-הספר במושבה כנרת וגר אתי בחדר בו גרו כבר 4 חברים (2 חברים ו-2 חברות). הכנסנו מיטה נוספת לאמצע החדר. ילדי כנרת של אז (שהיו אחר-כך חברים טובים שלו) לא קבלו אותו ברצון משום שנראה להם זר וגלותי.

אבא

כתב דוידי

את אבא הייתי מגדיר כאיש של ניגודים.

היו לו המון דיעות קדומות, כמו למשל: קביעת דיעה שלילית על אדם בשל ארץ מוצאו, לבושו, אורך השיער שעל ראשו ואפילו, בשנים האחרונות, אם עישן או לא - אבל משאך היה האדם מגיע הביתה ואבא היה מארח אותו "כיד המלך״ במשך אחה״צ אחד, קושר איתו שיחה ואיזו שהיא כימיה אישית היתה נוצרת - מייד היה הופך את עמדתו ומתכחש לה מכל וכל וכאילו שמח לומר: טעיתי בו, הוא בסדר גמור. ומוסיף: למרות שהוא צריך להסתפר...

ותפקידי הנהיגה השונים שהיו לו.

תמיד היה נרגז: על תקלות מכאניות ועל ההזדקקות התכופה למוסכניקים, ועל איחורי הילדים, שהיה מסיע לביה״ס, ועל נסיעות החינם הרבות. אבל הרבה פעמים אמר לי, שנהיגה היא הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, והידידים הרבים שרכש בעפולה, בנצרת, בתנובה, במשחטה, במשטרה והיכן לא, שהיו לו מקור של גאווה בלתי-מוסתרת.

ובעניין ״הבקשות" שלנו, שלא פעם היו כרוכות בהוצאות ניכרות. הוא היה נותן גיבוי לאמא, מצדיק אותה ש״אין תקציב" ו״מתנות נותנים רק ביום הולדת", ואחרי יום-יומיים הולך וקונה לנו כל מה שביקשנו, כי נראה לו שהבקשה הגיונית ושימושית ו"בסה״כ יש כסף..."

אבל את אבא אני לא אזכור דרך הגדרות. אני אזכור אותו דרך הרגשות ומה שהיה לגבי:

יפה וחסון, שהיה מניף אותנו על הכתפיים בכל הזדמנות, מארח חם, שהיה "לוכד" כל אדם שהיה נכנם לחדר ו"מציף" אותו בשתייה חמה וחריפה ובדברי מאכל.

נדיב ללא גבול, כלפינו, הילדים, עד-כדי כך, שכבר מילדות ידעתי שצריך לחשוב פעמיים ו״לקחת אחריות״ על כל בקשה, אם צריך אותה באמת או לא, כי אבא היה ישר הולך וקונה

ג'נטלמן שידע לחלק קומפלימנטים לכל בחורה, ללא הבדל גיל, צבע וצורה, פמיניסט בלתי-מוצהר, שלא בחל בשום עבודה בבית - נקיון, בישול ואפילו עישוב הגינה, אם נעמי לא הייתה תופשת אותו בזמן...

והעיקר - אבא שלי, שמכיר אותי ואוהב אותי, ואיכפת לו ממני, וגם לי ממנו.

אבא שלי.

דוד