אמא שלי, נעמי

כתב ישי

 

נולדה לה אשה בי"ד אדר, בפורים, לפני הרבה שנים, ליד חדרה.

חייתה את שמונים ושש שנותיה בהנאה, נחישות ושלמות.

היו שם, בין השאר:

הורים, ילדוּת מאושרת בקבוצה, שובבות וקונדסות, אהבות ואכזבות, אחיות ובני ביתן, צבא, אבא יהושע, ילדים ובני זוגם, עבודה, נכדים, כדורגל של אירופה וגם קצת הפועל ת"א, נובלס, כוס בירה, תאנים מהוואדי (או מהבוסתן), טיולים, הזמנות במפעל, חתיכה דג, כוֹסית וודקה או משהו אחר "...שיעשה תיאבון", מביאים קלמנטינות מהפרדס, מלקטים בוטנים ברפת, חוג יהדות, אומרים את האמת לכולם, ומקשיבים לאמת.

עוגות אופים פעם בשבוע ביום רביעי - בטלפון עם אחיות, עם ילדים ונכדים, מדברים פעם בשבוע ביום שישי אחרי הצהריים. את הבית מנקים ביום שישי, לבד.

ארונות מעל הכיור אפשר לנקות בקלות ובכל גיל, כשעולים על כיסא וממנו מטפסים לשיש ואז מגיעים...

קניות ב"חנויות" עושים פעמיים בשבוע.

בקיץ שוחים, בחורף עושים התעמלות בבית וגם בִּקבוצה, עושים סיבוב של 3100 מטרים, לפי המדידה של מוקי.

נוסעים לחו"ל פעם בשנה, אם יש בת זוג לחדר ותמיד נהנים מהנסיעה.

מתלוננים על מה שאפשר לתקן ולשנות, וכדאי שגם אתה בעצמך תרצה לתקן ולשנות את זה, אחרת "אל תבלבל..."

בבוקר קמים לעבודה. בצהריים משתדלים לנוח.

פיצות עם גבינות של נעמה על לחם מופשר ליד סלט משלושה עשר או משישה עשר סוגי ירקות כל שבת, ולקינוח טריוויה מעיתון הארץ.

בית מסודר, חיים טובים, פרידה קשה מיהושע ולא פחות קשה מצבי ומפניה, אבל  "... בלי דמעות", וכך גם בימים האחרונים. אהבה למשפחה ולרבים נוספים, וכבוד רב לעוד רבים וטובים.

אחיותיה, ילדיה, משפחה שלמה, קיבוץ שלם ומוסדותיו ליוו אותה בדרכה וכרצונה גם בימיה האחרונים.

שלמה עם העשייה שחוותה ושלמה עוד יותר עם החוויות שזימנו לה חייה.

ניהלה אמא את חייה כרצונה, כולל את סופם, ורק את האיסור "לא תבכו" אני מרשה לכולם, בניגוד לרצונה, להפר.

ישי וייסמן