הנצחה בקבוצת גבע

מורדי

כתבה חנה

מורדי נולד ב- 22.6.23 בוינה. להורים - בן ראשון, לסבאים - נכד ראשון. סבו, גרינהוט, מנהל חברת סרטים וסבתא בעלת חנות אופנה. אביו של מורדי היה פקיד בנק ואמו דיגמנה בחנות האופנה והיתה יד ימינה של סבתא גרינהוט.

מורדי ילד יפה תואר וגאוות המשפחה. הוצג ע״י הסבא הגאה לכל חברת הסרטים, עובדים ושחקנים. מורדי גדל לנער שובב, אך קיבל חינוך קפדני מאד ובמיוחד לגבי נימוסים בחברה. הוא למד בבי״ס טוב וקיבל ציונים טובים מאד.

 מורדי ידידי,

כתב זאב כהן

לפני 40 שנה, בשנת 1950 באביב, נערך על מגרש כדור הרגל בכפר- יחזקאל ״מונדיאל״ גבע בין הנבחרת ההונגרית נגד שאר העולם בגבע. אנחנו, נערים בני 19 - 17 עם התהילה של כדורגל הונגרי והם - מולנו, קשישים בני 30 - 25.

עלינו למגרש לקול מצהלות ההמונים. הבטנו אל מולנו לראות מי ומי ״קורבנותינו״: לובקה, שאול, יאיר, מאירקה, משה, צביקה, שמואל אתיאל - ניצבים ומחכים לשריקת הפתיחה, אך מי בשער? - ראינו איש גדול מפזז בשקט, ממושקף, חוסם את המרווח שבין הקורות. אמרנו אחד לשני בהונגרית, שלא יבינו, כאן לא נכניס גולים!  הפסדנו 3:0.

פגישה זאת היתה ההכרות הראשונה שלי עם מורדי. שנים חלפו, נפגשנו בחצר בעבודה במטבח, בעת התורנויות - התידדנו.

 דברים שנאמרו על קברו של מרדכי וייס - מורדי

כתב יאיר זק

מורדי! הייתי רוצה מאד, שלא לסטות מאותו הומור קל, שליוה את ישותך, וכך גם את פגישותינו במשך שנים ארוכות. בטוחני שזה גם לרצונך, ואם תתגנב דמעה לדברי פה ושם, אז אנא, סלח לי.

אתחיל דווקא מהסוף. באחת מפגישותינו האחרונות, רק לפני ימים אחרים, אמרת לי: הרופאים כנראה טעו קצת בהערכתם את מצבי. מסתבר שלא כל-כך. מי יכול היה אז לשער שביום חמישי, כשבקרתי אצלך, תהיה הפעם האחרונה שנחליף מילה.

ועכשיו להתחלה. שנות השלושים. אבא אמר לי: יבואו כמה אנשים מוינה, יש ביניהם גם חשמלאי.

יומיים לאחר מכן, בכניסתי לחדר האוכל, נפגשנו בפעם הראשונה. אתה במכנסי עור טירוליים, משקפיים (משהו בלתי רגיל בין הילדים באותו הזמן) ועל ידך תחבושת, שהיתה הגורם לכינוי הראשון, אחד מיני רבים, שזכית לו באותם הימים. בנימוס הצברי האופייני שאלתי: איך קוראים לך, ילד? - מורדכי. המבטא הזה ליווה אותך עוד זמן מה, ואני יכול רק לשער, שקליטתך היתה משהו לא קל, אלמלא חוש- ההומור הנדיר, שבו נחנת.