שלמה זק 

 

נולד בגרודנה (פולין) 24.09.1900

עלה לארץ   1921

נטמן בגבע   25.11.1957

ב' בכסלו תשי"ח

תולדות חייו

כתב גרישה

 

נולד בשנת 1900 בעיירה קרינקי, מחוז גרודנה, פולין — אז רוסיה. נפגשנו על ספסל המחלקה הראשונה של ביה״ס הממלכתי העירוני ולמדנו שם עד מלחמת העולם הראשונה וכיבוש העיירה ע״י הגרמנים. בשנות הכיבוש הגרמני היה פעיל באגודת נוער ״קדימה״ ע״י הסתדרות "צעירי ציון" בעיר. בן למשפחת עמלים, אביו ואחיו הגדולים פועלים היו והוא היה היחידי מבין בני גילו הציונים החלוצים, שהלך ללמוד מלאכה אצל מסגרים ונפחים, כי נטיה לזה היתה, לו מילדותו. אביו זקנו מצד אמו היה ידוע בעיירה כ״גדליה מכניק״, שכן היה מומחה לבנות מקצצות לקש עבור האיכרים בסביבה. בבית מלאכתו עשה הכרה ראשונה עם כלי מלאכה שונים ובגישה אליהם.

בשנת 1921 בא לארץ. עבודתו הראשונה היתה בנגרות במחנה צבא בריטי בג׳נין. אחרי זה עבר לקבוצת גרודנה שעבדה אז בבנין בית המושל הבריטי ברמלה, ומשם לתלפיות בירושלים לבנין הבית הראשון בשכונה חדשה זו. לאחר עבודה של כשנה בתלפיות ובבית הכרם עבר עם הקבוצה למוצא ועבד בהקמת הבנין הראשון של בית ההבראה ״ארזה״ במוצא.

שם עבד בסיתות אבנים לבנין האבן. ב־1924 עבר לגבע והיה ראשון עובדי המלאכה וראשון המניע את הטרקטור הראשון — הפורדסון ומכונת הדיש הראשונה.

מ־57 שנות חייו לפחות כ־45 ראיתיו יום יום כמעט, ואיני מעלה כלל בזכרוני את שליימל חולה. היה בריא וחסון ומוכשר לכל עבודה מילדותו.

ועל כן מפתיע היה מותו. 5- 6 חודשים לאחר אזהרה ראשונה הלך מאתנו, היה ואיננו עוד...

שלום לעפרך, ידיד ורע.

                                                                 צבי רוטברט

לדמותו

כתב שלום ידין

 

״זק מספר! סבא של עופר יספר הערב!״

כך היתה פושטת השמועה בין ילדי בית א׳ וכל ילד שמח לשמע הבשורה הטובה. ואחרי כיבוי האורות, כשאחרוני ההורים היו עוזבים אה הבית, היו הקטנים יוצאים ממיטותיהם, מתכנסים כולם בחדר אהד, שלושה וארבעה על מיטה אחת וזק באמצע החדר מספר להם סיפור. ואם נזדמן לך לעבור ליד בית א' סמוך לאחר כיבוי האורות והבית שקט ורוגע, אין צווחות ואין ״השתוללויות״ הרי יכול אתה להיות בטוח  כי זק מספר שם לילדים סיפור מרתק.

בשנתי הראשונה בגבע יצא לי לעבוד הרבה עם זק ואז עוד ראיתי כמה הוא מחבב את הילדים, מוצא אתם שפה משותפת, ואף הם חיבבוהו.

לזכרו

 

בשקט, לפתע פתאום, הלך מאתנו חברנו זק, ועדיין הוא  עומד לנגד עיני, כפי שראינוהו במשך כל השנים בתוכנו.

השעה 8.15 בערב, בבית א׳ הרעש גדול. הילדים נפרדים בקושי מה­הורים : לכל אחד יש עוד בקשה לפני ה״לילה־טוב״  להורים: ויש מי שמצב־רוח קשה פוקדו דוקא ברגעים שלפני כיבוי האורות. ופתאום — הס! כל הילדים התפזרו בבהילות לחדרו של עופר, כי סבא של עופר מספר... סיפורי זק זאת היא מלת הקסם בשביל הזאטוטים הקטנים. בבית חושך ורק בחדר האחד והיחיד מבהיקות הפיג'מות על המיטות, על הריצפה ועל הכסאות, כולם מקשיבים בפיות פעורים לסיפורי זק. ויש לילדים חוש, לאהוב את האוהב אותם. והסיפורים שונים ומגוונים: סיפורי התנ״ך, סיפורי גרים, סיפורי אלף לילה ולילה ועוד כהנה וכהנה. כי בקי היה זק בספרות על כל סוגיה. ומלאי חוויות שוכבים הקטנים במיטותיהם אסירי תודה לסבא של עופר...

והסיפורים נפסקו והמספר נדם לעד...

וראה זה פלא: דווקא זק, זה האיש הרציני כ״כ כלפי חוץ, העוסק בענינים כה רבים וחשובים במשק, המומחה היחיד בהרבה עבודות, בעל ידי הזהב ממש, חונן בלב חם ורגיש עד למאוד לאדם באשר הוא אדם, ואהב אהבה רבה את הילדים ותמיד מצא לו רגעי כושר את האחד ללטף ואת השני ל״הקניט״.

כה חסר לנו חברנו זה בכל אשר נפנה, כה נתיתמה החצר על כל פינותיה וכה קשה להשלים שאכן הלך מאתנו בלא עת.

ונחומים אין!                                                   

 

יונה ברקאי

שלמה זק (ב׳ כסלו תשי״ח)

כתב א. מ. קולר

 

שוב התאכזר הגורל לנו, בהיעקר מתוכנו אחד אלון איתן ומושרש בקרקע הקבוצה, מבוניה ומניחי יסודותיה הנאמנים, אשר מראשיתה ובמשך עשרות בשנים עבד אותה ושירתה בכל נפשו ובכל מאודו — חברנו שלמה זק.