יאיר זקעל יאיר שאיננו
כתב נחמן
במחיצתו ־ אף פעם לא היה משעמם. דומני כי גם לו עצמו ־ אף פעם לא היה משעמם. תמיד בפעולה. תמיד עושה משהו, עסוק במשהו, ולעשות ־ כל כך ידע. וגם כשהיה מאזין לדברי זולתו, היה דרוך להגיב. ולא היה משהה תגובתו אלא "יורה" אותה מיידית. בפרוט, בלהט, בדקדקנות ובבטחון מוחלט שהאמת איתו.
האיש הזה שגדל איתנו, ולעינינו מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו על הגבעה הזאת, היה תמיד מצבור בלתי־נדלה של ״עירנות פעילה״. ומתיחסת אל הסביבה, הקרובה והרחוקה, במקום ובזמן ובתחום ההתרחשויות. לא היה דבר ונושא שלא עניין אותו, לא היה דבר שהיה זר לו. כך לגבי דברים רחוקים וכך לגבי חדשים שבחדשים.
תודה
ושאל המומחה למשחק המוחות:
הנתת לי שכל ישר ומבריק
וחדות מחשבה ועיניים פקוחות
לראות שהכל כאן רק הבל וריק?
על זאת אדוני הנישא והרם
להביע תודה לא אוכל לעולם.
וחקר המומחה למשחק וכדרור:
הזכיתי בכח לחבוט בכדור
ורגליים קלות וזריזות וקשיחות
כדי שארגיש את כל עלבון הנכות?
על זאת אדוני, עם כל הכבודה
על זאת לעולם לא אביע תודה.
ודרש המומחה לתיקון מכונה:
למה לי ידיים עמוסות בתבונה
ויכולת לפרק ולהרכיב מנגנון
אם לגוף כשלי אין תרופה או פתרון?
על זאת אלוהים עצום המידות.
על זאת לעולם לא אוכל להודות.
אז אמר המומחה לכאב האיום,
שחיפש מנוחה ולא מצא לו מקום:
אודה רק על כך בורא העולם
על אותה השניה, בה כאב נעלם.
אורי ברזק
הדוד יאיר
(ליום הולדתך ה־65)
יש לי דוד, אייזן דוד, דוד כתום עם קצת ורוד.
ועד תום כל דברי אלה, כולכם תרצו דודים כאלה,
כי זה הדוד הוא לא סתם דוד, הוא דוד כתום עם קצת ורוד.
איש אשכולות עם ראש־כחול, יד כל־בו, ידו בכל
מסגר, אמן, שרקן, פסל, גם פילוסוף, גם איש־חשמל.
מין דוד משכיל, דוד קצת־בדאי, מעייסס מאעכר, טניסאי.
תמיד חולה ־ בריא כמו סוס, שואג כאריה, זריז כמו פוקס.
עיתים חביב, עתים נבזה, קצת מזה וקצת מזה.
ובקיצור ־ כזה מין דוד, מאד כתום וגם ורוד.
אדם עמוס אינטליגנציה, מלא עזוז, מלא פוטנציה.
תמיד עושה אימפרוביזציות ומזמר בקול ויבראציות
שירי עמים, שירי קאנון וגם שירים על...
יש לי דוד עתיק כל כך, יש לי דוד מדור תש׳׳ח
זוכר פרטים אחד אחד מלפני שעוד נולד.
דוד מצחיק דודי מדוד, מאד כתום עם קצת ורוד.
דובר הוא יידיש, צרפתית, קצת לאטינית ספרותית
ואין לו צורך בכוסית כדי לקשקש גם ברוסית.
הוא מדבר אנגלית שוטף, גם גרמנית הוא קצת "פארשטייף"
וצרור קללות וגידופים שמורים אצלו למרמלשטיין.
א־נו, תודו נא, ידידים, כולכם רוצים כזה מין דוד
דודי הטוב שבדודים הוא דוד כתום עם קצת ורוד.
אורי ברזק
מרשימותיו – נכתב בגיל 13
זכרונות ראשונים
מעל לכל, אור גדול וזוהר. המקום נמצא גבוה מעל פני השטח. החלונות גבוהים מדי וקשה לראות מה נעשה שם בחוץ (פרט לאותם רגעים שמרימים אותך לשולחן או למיטה) למטה ישנם אנשים, מעט עצים קטנים שזה עתה נטעו והמון אבק.
מרחוק נשמע קשקוש בעלי כנף, וגעיית פרה בודדת פה ושם. בלילות נקרע השקם על ידי יללות התנים האין סופיות. החשך נעים אך גם מפחיד, דוחפים מד חום, אתה חולה, אתה בבית, לא לצאת.
שקט, ונעים. מה קורה ברגל? כואב ונפוח. לאן נוסעים בעגלה עם סוסים? צריף, רופא, סכין תחבושת.
שוב שקט, יורדים לגן (שנמצא באותו הבית) רעש, ילדים גדולים, מכים. צריך להלחם בשיניים. ״כלב קטן נושך, ילד לא מתנהג ככה״. המסך עולה הזכרונות צלולים יותר, והנה הם כאן כולם חבריך לילדות ראשונה.
ומעל לכל כענן ורוד, אהבה נפלאה וגדולה של אמא. אותה אינני רואה הרבה (בגלל עבודתה ברפת) אבל היא שלי ללא סיג. ואני נמלט אל אהבה זו בכל הרגעים הקשים, וכבר הם מתחילים להצטופף יותר ויותר והמלחמה מתחילה.