על יאיר שאיננו

כתב נחמן

 

במחיצתו ־ אף פעם לא היה משעמם. דומני כי גם לו עצמו ־ אף פעם לא היה משעמם. תמיד בפעולה. תמיד עושה משהו, עסוק במשהו, ולעשות ־ כל כך ידע. וגם כשהיה מאזין לדברי זולתו, היה דרוך להגיב. ולא היה משהה תגובתו אלא "יורה" אותה מיידית. בפרוט, בלהט, בדקדקנות ובבטחון מוחלט שהאמת איתו.

האיש הזה שגדל איתנו, ולעינינו מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו על הגבעה הזאת, היה תמיד מצבור בלתי־נדלה של ״עירנות פעילה״. ומתיחסת אל הסביבה, הקרובה והרחוקה, במקום ובזמן ובתחום ההתרחשויות. לא היה דבר ונושא שלא עניין אותו, לא היה דבר שהיה זר לו. כך לגבי דברים רחוקים וכך לגבי חדשים שבחדשים.

המיוחד, והייתי מעז לומר, החד־פעמי שהיה ביאיר זהו מגוון־הדברים, העושר העצום הזה והרב־צדדיות הזו שמעולם לא פגשתי כמוה. ברור, לפעמים היה זה גם על חשבון הדיוק או העמקות, אבל את עיקר הדברים, את שורש העניינים תמיד תפס באיזה חוש מיוחד ונדיר ביותר.

לכל אחד מאיתנו כאן בגבע, היה ה״יאיר״ שלו. אבל היה זה ה׳׳יאיר״ של כולנו. זה ה׳׳פוקסי״ ה׳׳ג׳ינג׳י׳׳ שהתהלך ביננו ואיתנו ושוחח וסיפר, וניגן ושר, ועשה ושיחק ובנה - ותיקן והמציא, והציג וזעם וכעס. בילדותו אפילו ״השתולל״ ־ כפי שקראו לכך הילדים. היו אלה התפרצויות זעם נוראות, כשנפגע קשות ממשהו. זו היתה תגובתו הישירה, הבוטה, האלימה - שהלכה ושככה ככל שהתבגר עד שהפכה לרגילה, כמקובל אצל כולנו. וגבר בו קו הצחוק, עד להתפקע.

הרגשתי תמיד שיאיר, במובן מסויים, הוא ״לב״ ליבה של גבע. כי תמיד היה בלב ההתרחשויות ובמרכז זירת המעשים, החל ממקום עבודתו זה שנים רבות בחשמליה ובבית־המלאכה שהוא במרכז ה״חצר״ שלנו לאחר שקודם עבד בפלחה, וברפת, ובמוסך - עבור למסעותיו בין השולחנות בעת הסעודות כשהוא משוחח עם כולם ועל הכל. עם חברה קשישה, נזקקת לעזרתו, עם חבר בעניין טכני כלשהוא, עם אוהד ספורט על חוויות הספורט האחרונות בארץ ובעולם, עם חובב או חובבת מוסיקה על קונצרט או בצוע כלשהוא, ועם אנשי ״פרלמנט״ זה או אחר על הופעותיו של פוליטיקאי זה או אחר או על ארוע צבורי כלשהוא או עם מתנדב זר, ובלשונו, על עניין כלשהו החשוב לו.

ככל שעלה במעלות הגיל והשנים ־ צמח יאיר והרחיב את עולמו ואת תחומי התעניינותו. לא פעם הייתי שואל אותו מניין לו הידיעות האלה, הרי לא התפרסם במקומותינו כ״תולעת ספרים״ מובהקת. מתשובותיו המתחמקות ניתן היה להבין כי די היה לו בקריאה חטופה של דברי ־ מבוא או סיכום לספר או מאמר כלשהוא או לקלוט איזו אימרה תמציתית מתוך חוברת או קובץ רשימות כדי ש״יבין את הפרינציפ״ על בוריו, והשאר היה נתון לאינטואיציה המיוחדת שלו, לדימיונו, העשיר והפתוח אבל צמוד תמיד לחוש מציאות חזק שלא נתן לו לרחף במנותק או בתלוש מדי מן הממשות.

כולנו הכרנו והזכרנו את כח הזכרון הבלתי־רגיל שלו. זה איפשר לו לשמור במוחו המון קטעים ופרקים מדברי שירה והגות שידע לעשות בהם שימוש נפלא וייחודי כשהיה נזקק להם במקום ובזמן הנכון. לקטעים אלה היה נותן ״הרחבה״ משל עצמו - כך שעולמות רוח, אמנות, ומדע, הגות ושירה היו קרובים לו ומזומנים לו בכל שעה שרצה. קוראים לזה פשוט: אינטליגנציה.. אהבה גדולה אהבנו לשמוע אותו מחקה צורות דיבור, ״אקצנטים״ של יוצאי ארצות שונות: הונגרים, ודרום אמריקאים, אנגלים וצרפתים והולנדים וכל מי שרק נקלע למקומותינו!

חיקויו היו מעשי אמנות נפלאים שהביאו את קהל מאזיניו לידי צחוק אדיר שלא נגמר.

היד נמשכת לרשום ולרשום עוד ועוד משבחיו וסגולותיו של יאיר, כי המיוחד שבו לא היה בכל קטע וקטע בנפרד אלא                                                          בהתלכדות של כל   זה באישיות אחת כל כך יחודית ומיוחדת. ויחד עם כל זה ־ היה יאיר  ״אחד מן החבריא״ כמאמר הכתבנים. לא התנשא ולא השתרר, היה מטה את שכמו ואת ידי הזהב שלו לכל משימה, בכל חג, בכל הופעה, ולכל מעשה נדרש ונצרך.

אני מרגיש צורך להעלות בנוסף לקווים דלים אלה לדמותו של יאיר כמה מילים לזכרם של הוריו לאהצ׳ה וזק ־ שמהם ירש את החכמה והפקחות היהודיים את כשרון המעשה, ואת הזכרון ואת חוש־ההומור והזריזות והפתיחות האנושית. צירוף סגולותיהם נתגבש בילדם בצורה כל כך שלמה שבכל שיחה ומפגש איתו אי־אפשר היה שלא לראות אותם לנגד עיניך. מהם ירש, מהם ספג ומתוכם התפתח וצמח יאיר למה שצמח.

בתוך מארג הזכרון ההולך ונפרש על גבע, קורותיה ואנשיה - יש  ליאיר קוי

שתי־וערב רבים ־ רבים, שגווניהם הצוהלים והזועמים, המחייכים והמרצינים שזורים וארוגים לתמיד בחן מיוחד! והיה שלום ידיד ורע!.

 

נחמן רז