הנצחה בקבוצת גבע

דוֹד שלי  

כתב חֲנוֹכִי זקס

ד"ר לאון למל זקס נולד בשנת 1896 בעיר סוסנוביץ בחבל זגלמביה בפולין.

היו לו חמש אחיות ואח אחד.

הוא למד רפואה באוניברסיטה של קרקוב. נחשב רופא מצטיין, ויצא להתמחות בבית החולים של וינה באוסטריה, שהיה הטוב באירופה בשנות ה 20 של המאה הקודמת.

בהמשך, הקים מרפאה יחד עם אשתו וונדה, רופאה במקצועה. המרפאה עסקה ברפואת משפחה בעיר סוסנוביץ ובקטוביץ. לזוג נולדה בת בשם יונינה.

לאון היה קצין רפואה בצבא הפולני, וגויַּס למילואים, ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ד"ר זקס

כתב שניאור

ד״ר  זקס, כך קראנו לו כולנו, מגדול ועד קטן, בא אלינו לפני שתי עשרות שנים, שבע נדודים וסבל אישי רב. בשואה האיומה לעמנו, אבדו בני משפחתו היקרים לו ביותר, בודד חי לו את חייו ובלבו נשא את מכאוביו ותלאותיו המרובים, ולא רצה, ואולי לא יכול היה, לשתף את הזולת בהם.

הוא בא אלינו כרופא זמני ונשאר אצלנו, אנו דבקנו בו והוא דבק בנו.

גם אם הוא לא היה חבר הקבוצה, שמח בשמחותינו ושותף נאמן היה לאבלנו. הוא היה אהוב על כל הישוב, מגדול ועד קטן והשתלב בישובנו הכפרי.

היה ידיד ורע לקטנים ולמבוגרים לא בתוקף היותו רופא, אלא מפני שתמיד מצא שפה משותפת עם כולנו. אהובה היתה עליו השיחה על בעיות והוויות העולם.

לזכרו של ד״ר זקס

בשינל הישן ובברט על הראש עולה במדרגות לבית התינוקות — כך ד״ר זקס יחיה בזכרוננו — אנו שנפגשנו אתו במשך כל השנים האלו, בבית התינוקות.

יום יום היה בא, גם לא לצורך בדיקה. כך התברכנו ברופא, שידע והכיר את הילדים בהיותם בריאים, ולכן לא התנגדו לבדיקות בהיותם חולים.

בכל הסביבה קנאו בנו על שיש לנו רופא כזה. ולא פעם בבואנו לבית החולים אמרו : "אתם! מה אתם עושים פה, הרי לכם יש את ד״ר זקס".

נדמה לי שבתי הילדים היו המקומות היחידים שד״ר זקס הסיר את המעטה הקשה שהוא התעטף בו.

האדם הזה שנפגע כה קשה בשואה, ולא יכול היה להתגבר על גורלו זה — הביא לבית הילדים את רוך לבו ואהבתו. מה גדולה היתה שמחתו כאשר עוד ילד קרא לו אבא (כך קראו לו כל הילדים בהיותם קטנים) בהושיטו אליו את ידיו. תמיד מצא תחבולה לרכוש את לבם, בממתק או במשחק.

בכל מחזור מצא ילדה אחת, שאותה אהב במיוחד. אולי מצא בילדות אלו דמיון לבתו, שכה מעט הזכיר אותה. ואם אומרים, כי ד״ר זקס אדם קשה היה, אענה: לא — כי ראיתיו מספר פעמים ודמעות בעיניו על תשומת־לב קטנה.

ובפעם האחרונה שהביאו לחדרו, בהיותו חולה ורתוק למטה, את אחת הילדות, ואז בקושי הוא הוציא את המשפט: "מה, במיוחד באתם אלי?!"

נזכור אותו לא כפי שהיה בחודשים האחרונים, אלא נוטל את הברט, מנפנף בידו שלום לילדים ויורד במדרגות.

רחל קארו

דר.  זקס 

כתב נחמן

לאחר מלחה'ע השנייה הגיע אלינו הדר' זקס.

מפולין הגיע לגבע. כל משפחתו נספתה בשואה, הוא עצמו לא דיבר על-כך עם איש. הגיע לארץ, אולי דרך בריחתם של חיילים יהודים מצבא פולין החופשית, "צבא אנדרס". הדר' זקס, שירת בתקופת המלחמה כרופא צבאי וחי את זוועות המלחמה במישרין ומקרוב. אך גם על-כך לא דיבר מילה. בבואו – לבוש היה מעיל צבאי כבד וחוּם. ה"שינל" המפורסם. רק בלילות-שבת היה נכנס לחדר-האוכל לטקס "קבלת-השבת", כשהוא לבוש חגיגית, ואפילו עניבה דאג אז לענוֹב, אחד ויחיד מכל הנאספים. אבל הוא לא התרשם מזה. בכלל, לא התיידד עם אנשים, אלא נשאר תמיד מרוחק משהוּ, זה היה טבעי ולא חלילה מאיזו התנשאות וביטול אחרים.