אהבנו את יפה

כתבו צילה ואברהם קפלן

 

כשליווינו את יפה בדרכה האחרונה טפחה רוח שרב על פנינו. צעדנו בשבילים מוכרים בהם סיירנו באחד הביקורים האחרונים, כשיפה, בדרך הטבע, נלווית אלינו.

כעת נישא ארונה על כתפי חברים כשדומיית עצב נסוכה על הכל ורק אוושת הרוח מזמזמת באזניים.

ומבעד לדוק הדמעות ראו עיניך את קהל המלווים, שנתקבצו ובאו מקרוב ומרחוק. היה זה קהל של ידידים ורעים ש״צברה״ יפה במשך שנות חייה, ורגע אחד אף נדמה לך, ששפתי כולם רוחשות אותן המילים שהנך הוגה בהן:

אהבנו את יפה.

שעה קלה לפני כן הצטופפו רבים בבית המשפחתי. בית זה ידעה יפה לשוות לו אופי של בית חם ופתוח לא רק לבני משפחתה שהפיצו מסביב אווירה של קירבה ואהבה הדדית, אלא גם לאלה הזקוקים לדלת הפתוחה וללב החם בעתות מצוקה.

כולם נתקבצו ובאו.

באותה שעה רחפה לנגד עינינו דמותה החייכנית של יפה, כאילו עור מעט תופיע וישמע צחוקה המהדהד, שטוב לב ורעות היו טמונים בו. חיכו לכך אלה שחבו לה את חסד נדיבותה וכן כל אלה שאהבו את הגדולה שבפשטות, פשטות שחינה הוא מאבני החן של כל חברה ואולי אף מיסוד התפארת ביחסי אנוש.

שנים רבות הכרנו את יפה וחזקה היתה רקמת הידידות שבינינו. לא יכולת לבוא לגבע בלי שתסור קודם כל לביתה ולא היה אירוע משפחתי שיפה לא היתה, כדבר מובן מאליו, בין המשתתפים בו. הרגשנו תמיד בקירבתה ופשוט אהבנו אותה.

הפגישה האחרונה עם יפה נתקיימה ימים אחדים לפני מלחמת יום־הכיפורים, ומאז לא יכולנו לבקרה. היתה זאת פגישה מרגשת, שזיכרה נחרת בלב. היא קראה מעל פנינו את חרדתנו ואת דאגתנו, ובמאמץ עליון טרחה להסיח את דעתנו: הרבתה לשאול, לשוחח ואפילו לחייך ולהתלוצץ, וכל זאת כדי להקל עלינו, כך נהגה גם ברגעים בהם נאבקה כבר עם מר־המוות.

מי יבין ללב אדם, ומי יערוך את כוחות הנפש ואהבת האדם הדרושים להתנהגות מעין זאת?

אבדה לנו חברה וידידה, שנקטפה ללא עת.

קשה לנו לתאר את גבע ואת נופה האנושי, כשדמותה של יפה נעדרת. הלא תבינו: אהבנו את יפה.

 

צילה ואברהם קפלן