על קברו של חבר
כתב אליהו נחשון
הנה נסתם הגולל על קברו של יוסקה, הוא יוסף אפרתי. מאחרוני השושלת המזהירה של אנשי החזון והמעש, מניחי היסודות, מתווי הדרך ומעצבי הדמות של ההתישבות העובדת ושל ההתישבות הקבוצתית בפרט.
יוסף אפרתי עלה לבדו ארצה בשלהי שנת 1913, מעיר מולדתו פינסק, והוא נער כבן 16. היה זה ערב מלחמת העולם הראשונה. הוא נכנס ללמוד בביה״ס החקלאי של ד״ר פיקהולץ ז״ל בפתח-תקווה; אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהנתק כל קשר עם משפחתו בפינסק — הצטרף לקבוצת חברים בפתח-תקווה לעבודה בגן-הירק, וכעבור זמן מה עבר יחד עם חברים והצטרף לקב׳ באר־טוביה.
כבר בקבוצה זו ניכר בפעילותו, יוזמתו וכשרונותיו, והיה מראשי המוציאים והמביאים של הקבוצה. עם התפרק הקבוצה בשנת 1923 עבר יחד עם מספר חברים לתחנת הנסיונות בבן־שמן. גם שם נכנס מייד לתוך תוכם של ענייני המשק, אולם רוחו הדינאמית לא מצאה סיפוק במעמדו כפועל שכיר והוא עבר כעבור שנתיים לקבוצת גבע, בה נמצאו כבר שלוש משפחות מעוזבי באר־טוביה, ומאז נאחז בגבע עד יומו האחרון.
למרות מיעוט השכלתו הפורמלית - גילה יכולת אינטלקטואלית רבת השראה ומעוף, ומילא תפקידים מרכזיים במשך שנים בקבוצה ובתנועה הקיבוצית שקמה בימים ההם, והיה אחד ממיסדיה ומראשוני בוניה והוגיה. בו בזמן היה גם חבר פעיל במרכז החקלאי ועבד בו יחד עם ידידו עוד מפתח־תקווה, אברהם הרצפלד ז״ל. הוא היה הרוח החיה ב״חבר־הקבוצות״, שהיה בין מייסדיו ומטפחיו, יחד עם ברל, אשכול ולבון, עד מיזוגו ב״איחוד הקבוצות והקיבוצים״, והמשיך בפעילותו ויוזמתו גם במסגרת חדשה זו, משך שנים רבות.
עם קום המדינה — נבחר לכנסת ושירת בה 17 שנים, כשמונה שנים מתוכם שימש כתת־שר לחקלאות, ותרם רבות להרחבת והעמקת הייצור והפיתוח החקלאי. בו בזמן הקדיש לא מעט מזמנו וכוחותיו לפעילות האזורית במועצה המקומית חרוד, והשתתף באופן אקטיבי בפעולותיה ובהישגיה.
יוסף אפרתי ניחן בחושים חזקים ובתפיסה מעמיקה, באשר למבנהו ולצרכיו של המשק החקלאי המודרני, ולמרות שלא נטל חלק פעיל בעבודה החקלאית היומיומית גופה — תרם רבות וגדולות לבניינו, הרחבתו ותנופת־פתוחו של המשק החקלאי המודרני, על כל מורכבותו, ובאופן מיוחד של המשק הקיבוצי, ע״י בנייתו כמשק מגוון, דינאמי ומאוזן, בעל כושר הסתגלות מופלג לתנאים המשתנים בחליפות העתים.
עם היותו איש-ציבור רחב־אופקים ועתיר שטחי פעולה, ידע לשמור על יחס מיוחד, עמוק ואינטימי למחצבתו — לקבוצת גבע. בכל אשר עשה העלה את גבע על ראש דאגותיו. הוא פעל בלי הרף להתפתחותה, ושקד על דמותה ותדמיתה. הוא היה אחד מאותה קבוצת החברים, שבכוח אישיותם, חזונם ומעשיהם, יצרו את דמותה הייחודית של קבוצתנו — הלא הם טרטקוב, יעקב רז וחיים רוזן, אשר יחד, וכל אחד לחוד, לפי דרכו וכישוריו, תרמו כה רבות לדמותה של גבע עד היום.
בין שאר פעולותיו לטיפוחה של גבע, העלהאת החתירה לאיכות החיים בה, לשיפורה, לדמותה החיצונית האסטתית, ליופיה ולתיכנונה, דברים אשר החשיב ביותר, ותרם רבות בחומר וברוח לעידודם והעמקתם.
איתרע גורלו — ושנותיו האחרונות המרו לו מאוד. מוכה יסורים וסבל, גופניים ונפשיים, ניתק פתאום מכל פעילות אשר כה הורגל לה, ורותק לבדידותו ולגורלו המר — עד שבא המוות ולקחו מאתנו.
מנסר לו גלגל הגורל, אכזרי וחסר רחמים. דור הולך ודור בא, וכדרך הטבע — קם דור אשר לא ידע את יוסף. דרכו של עולם היא ואין לשנותה אך עם זאת, חשוב לאין שיעור, שגם הדורות הבאים יחושו ויבינו, שלא רק כוחם ועוצם ידם עשו את כל החיל הזה. שידעו, שאין הם אלא חוליה אחת בשלשלת שראשיתה בקודמותיה והמשכה בבאות אחריה, שיש לה ראשית ומורשת. זה חשוב לעיצובם של יחסי אנוש מאוזנים, לשילוב דורות תקין ולהיגיינה חברתית טובה, דברים החשובים במיוחד לחברתנו הקבוצתית.
נפרד אני ממך, יוסקה, חברי מזה חמישים וחמש שנים, נפרדים אנו ממך, חבריך בגבע, שכה רבות תרמת לרווחתה ולדמותה —
יהי זכרך ברוך ובל יישכח פעלך.
א. נחשון