לזכרו של יוסקה
כתב ראובן לוין
עם בואו של יוסקה לגבע — הושלמו המילואים מקבוצת קסטינה (באר־טוביה). באותה התקופה באר-טוביה היתה קצה האופק של הישוב היהודי בארץ. היו שרים אז: ״מראש-פינה עד קסטינה...״ זה סימל אורכה של הארץ מצפון לדרום.
העמק באותה תקופה היה בלב הארץ. הישובים בעמק — החל מבית-אלפא במזרח וכלה בכפר יחזקאל במערב היו רק בתחילתם. השתרשותו של יוסקה — כוותיק בארץ — היתה מהירה. הוא גם שימש כב״כ של גבע במרכז החקלאי. כעבור זמן לא רב הוא נבחר כחבר המרכז החקלאי, יד ימינו של הרצפלד ז״ל. היו אז הרבה בעיות-יסוד בין בגבע או בישובים אחרים — כגון שאלת הקרקע; מים ועוד... להוי ידוע, שבשטח של גוש נוריס (כך נקרא אז העמק) נמצא מעיין עיו-חרוד עם מימיו הרבים והברוכים, מעיין ריחניה במזרח ועוד... אך מה עושים במים? זאת היתה השאלה. כל השאלות הנ״ל הצריכו דיונים בתוך גבע גופא וכן בכל יתר המשקים השכנים.
יוסקה ז״ל הטיף לפיתוח של המקום. כאיש חקלאי התחילה דאגתו קודם כל לענפים החקלאיים. אך גם לתוספת חברים הטיף. החברים בגבע אז בעלי משפחות עם ילדים. בתחושתו הבין שלא יעברו הרבה שנים ויצטרכו בי״ס לילדים, וישוב קטן לא תהיה באפשרותו להקים מוסד חינוכי ולימודי הגון.
עם כל הדאגה והמאמצים לפיתוחו של המשק והמקום — הפיתוח היה איטי מאוד,אפילו בשנת 1936 היה תקציבה השנתי של גבע כמה אלפי לירות.
יוסקה ז״ל תמיד הטיף לגדולות אך לא בז לקטנות. באיזה שמחה היה נכנס אלי (ואני אז שימשתי כמזכיר, גזבר, מרכז קניות) ובישר לי שאתקין ז״ל נבחר כמזכיר ועד הגוש ונקבעה משכורתו החודשית 10 לא״י. 10 לא״י לחודש הן 120 לא״י לשנה, אשר בתקציב של כמה אלפי לירות יש לזה גם כן ערך.
כחבר המרכז החקלאי הכיר את המוסדות הכספיים של אז בארץ. באפ״ק — נעזרנו על-ידו בקבלת ההלוואה של 300 לא״י להתחלת ענף הצאן. בהלוואה הנ״ל — הספקנו לקנות עדר צאן, לבנות דיר, שעדיין קיים, ועוד כמה לירות נשארו לכל מיני צרכים.
נחרתה בזכרוני שיחה עם בת-עיירתי שביקרה אותי בגבע. זה היה בשבת, אחרי ארוחת־הערב הזמנתיה לאסיפה הכללית, התרשמה מאוד מדברי יוסקה ז״ל, שדיבר באותה אסיפה ואמר לי: ״ליהודי זה יש ראש של מיניסטר״.
כנראה שהערכתה של בת-עיירתי על אופיו של יוסקה ז״ל, התגשמה במציאות. כעבור כמה שנים קמה מדינת ישראל, והוא נבחר כציר לכנסת הראשונה והשתתף בה במשך 17 שנה. במשך זמן זה היה חבר כנסת פעיל בוועדת הכספים וכמו כן שימש כמה שנים כתת־שר החקלאות.
בשלהי ימיו ובייחוד אחרי התאונה — הוגבלה פעילותו.
לא מעט העסיקו הדור הצעיר של הקבוצה, היימצאו בה כוחות להמשך הפיתוח?
ביקרתיו יומיים לפני מותו בבית־האבות. אם כי הזהירו אותי שאינו מכיר אנשים, אך אותי הוא הכיר ושוחחנו על כמה נושאים ובזה נפרדנו לנצח.
יהי זכרו ברוך.
ראובן