לזכרה של אולגה
כתב זאב כהן
לכתוב "לזכר" ידידה קשה בכלל ובפרט שזהו נסיון ראשון לי. אילו אולגה היתה עומדת מאחרי, בודאי היתה זורקת לי מילה בגרמנית - "עזוב, זה לא חשוב". חשוב לי להעריך אישיותה - מפאת חשיבותה.
אולגה היתה לי, כמו לרבים שזכו לעבוד במחיצתה, לידידה. אשה חלוצה היתה בעיני; מן העיר ווינה העליזה, בית גרינהוט רב הפאר, בו הסתובבו אנשים כמו מרלין דיטריך, באה אל עולם של קבוצה קטנה, בעמק החם בשנות ה-30. עסקה בכל שנדרש ממנה בקבוצה ומחוצה לה. היא היתה חלוצה אמיתית. לא דבורים רמים והעמדת פנים, אלא האמת היסודית הפשוטה של מצווה גדולה.
עבדנו בחברות נוער כעשר שנים ביחד בצוות, וכולנו ראינו בעבודה זאת שליחות חשובה. תרומתה של אולגה לנוער ולצוות היא תרומה של איש נבון וחם לב.
אולגה נחנה בתבונת השכל. ידעה מה לומר ומתי, כי חשה בחולשות הזולת. תבונת הכפיים שלה זכורה לי היטב. זכורה לי תקופה בה עסקה בתפירת מחוכים לחברות. פעם ספרה לי על קשיי העבודה וכיצד היא מתגברת עליהם.
חוש ההומור של אולגה לא עזבה כמעט עד סוף ימיה. ראייתה את החיים ואת היפה שבחיים הקלו עליה לשאת קשייה האישיים בגוף ובנפש. היתה לה תבונת הלב, לא רגשנות, כי אם חמימות אמיתית, אהבת הזולת ומציאת דרכים להקל על האדם שבצרה.
לכתוב לזכרה של אולגה קשה, ואם יש טעם לשורות אלו - הריהו הרצון שתדע עדה זו שבקבוצת גכע ־ חיתה אתנו אשה נבונה, מסורה וחרוצה אשר אהבה את המקום הזח אהבה גדולה עד ימיה האחרונים. אולגה אשר במעשיה תרמה לגבע שהקבוצה תהיה כזאת, קבלה תמורה רבהבאהבת ידידיה אשר יזכרוה ויזכירו שמה.
צליל השם "אולגה" ירעיד מיתרים בלב ידידיה הרבים.
זאב כהן