אולגה שלנו
כתבה רבקה ארצי
הולך אדם לעולמו ומותיר אחריו גודש ־ עולם מלא. ותמוה ־ ככל שיהא עולמו גדוש יותר ־ כך יהא גודלו של החלל שנותר...
בצנעה, בהתיחסות רצינית, במעורבות רבה, ומתוך אהבת העשייה והעבודה הטביעה אולגה עקבותיה בפנות רבות בקבוצה: חינוך וטיפול, פעילות חברתית, "אולגיה", מתפרה ולאחרונה מלאכת יד בבית-סביון. היא הזינה ונזונה כאחד, מתוך התיחסות אל הקבוצה כאל גוף חי וחש.
לנו אולגה - אם, סבתא, בית. בית שיותר משהוא מגן עליך מפני חומו של החוץ - הוא שופע ומשפיע חום מתוכו. באהבה נבונה טיפחה וקשרה אולגה את כולנו - בנים ונכדים, אליה. שותפת להתלבטויות, שותפת לעצה ולדבר בקורת. נסיון חיים, תבונה, הומור, ויכולת מופלאה של הסתגלות לחליפות הזמנים, ופתיחות לקלוט את המשבים החדשים, הפכו את ביתה - ביתנו למקום שבו השמענו תמיד לאוזן קשובה, ואהבנו לשמוע באוזן קשבת.
פינה גדולה מיוחדת, היתה שמורה בלבה של אולגה לנכדיה. הלב, כך אמרה, הוא אבר בעל סגולה נפלאה, עם לידתו של כל נכד הוא מתרחב! ואכן, כל אחד מצא בלבה את חלקו הגדול. באהבה ובעניין עקבה אחר כל שלבי גידולם והיתה להם חברה קרובה.
איזהו עשיר השמח בחלקו - כך היתה. שלמה עם דרך חייה, בנכונות ובצניעות נתנה ככל יכולתה. משהגיעה השעה בה נאלצה להעזר, לא פסקה מלברך ולהודות על כוחה של הקבוצה לסעוד את חבריה הזקוקיםלכך, אך כאבה ביותר את תלותה בזולת.
בתקופה האחרונה שמשה אותה חנה במסירות בכל שעות היום והלילה. על כך שחנה לנה בחדרה הגיבה: רק זה עוד חסר לי, אני רוצה להיות עצמאית.
במאבק נואש נאבקה על עצמאותה שניטלה ממנה זה מכבר...
אולגה חסרה לכולנו,
נזכרך באהבה.
רבקה