עודד

כתב יורם

 

חלפה שנה מאז נפרדנו. הלב ממען להשלים עם המציאות שלא נשוב להיפגש, לשוחח, להחליף דעות, לתמוך ולחלוק. אחי הצעיר, המועקה מכבידה, הגעגועים מתעצמים. אני נושא את דמותך בליבי ומוצא את עצמי חושב עליך הרבה. אתה לצערי אינך איתנו. נלקחת בטרם עת.

בצעירותך מאז עמדת על דעתך החלה להתעצב אישיותך. ראיתי כיצד גדל וצומח אדם, אח עם אישיות מיוחדת, אדם שבונה לעצמו אישיות על פי דפוסים פנימיים - קודים אותם מכתיב בית תוכנה פנימי. אדם בעל דעה עצמאית מפוכחת ומעמיקה. אדם שיש לו את היכולת להסתכל על החיים בפרספקטיבה רחבה מעבר לטווחים המקובלים - ריאליות הייתה תבנית חייך כבר בצעירותך ניתן היה לזהות אצלך דרישה עצמית גבוהה בכל נושא שבחרת לעסוק בו. השאיפה והיכולת לדרוש מעצמך להגיע לשלמות רוחנית ומעשית היו המאפיינים הבולטים באישיותך הסבלנות והדייקנות שלא ידע גבולות - לעיתים השאירו אותנו משתאים. התבלטת בלימודים, בספורט ובחברה. מעולם לא נבהלת מלקיחת אחריות בתחומים אותם ראית חשובים לתפיסתך. טיפחת הובי כמו שמעטים יכולים לטפח תוך יכולת לימוד עצמית גבוהה, בשקדנות ובמסירות, הצלחת כדרכך לכייל את היכולות לטובת ההישגיות והתוצאות לא אחרו לבוא.

אני זוכר שבהגיעך לסוף שנות העשרה גמרת אומר להתגייס ליחידה קרבית. "אני אתגייס לסיירת", אמרת. התייעצת איתי לא אחת. אני כיבדתי מאוד את החלטתך שהייתה חדה ונחרצת. שיתפת את ההורים בשלב יותר מאוחר בהחלטתך אימא קיבלה את ההחלטה ברגשות מסוייגים והביעה זאת בצורה גלויה כדרכה. חרדתה, רגשנותה ותוצאות מלחמות ישראל נצרבו עמוק בליבה. שנתה נדדה ומחשבותיה לקחו אותה למקומות שאמהות רבות מצפינות בליבותיהן. אבא זרם איתך קיבל זאת בהבנה. כולנו האחים שירתנו ביחידות קרביות, התשתית הייתה מוכנה. ברור היה לכולנו שאתה תבחר ביחידה קרבית ומובחרת. כזה היית, מבחינתך לא הייתה אפשרות אחרת. מהר מאוד הבנו שהאידיאולוגיה ומאחוריה רוח ההתנדבות עמדו מאחורי ההחלטה ובעצם ההחלטה נפלה כבר בסוף לימודיך ההורים השלימו עם כך וליוו אותך בחרדה מאופקת מאז התגייסת עד יום שחרורך ולאחר מכן גם בתקופות המילואים. חששנו לך מאופי עיסוקך ביחידה אף כי לא ידענו אף פעם בוודאות את אשר אתה עובר. הלא ידוע הוא שיוצר את החששות, למעט פעילויות שנחשפו בעיתונות ובתקשורת, וטוב שכך. חוסנך ויכולתך הפיזית נסכו בנו תחושה כי בשטח הזה, אין מה לדאוג.

חזרת מהצבא, הקמת בית חם עם איימי - שותפתך לחיים, השתלבת במפעל בקרה כדרכך בחריצות בלויאליות מכסימלית. התמקצעת בנושא הסולונואידים גם פה התוצאות לא אחרו לבוא. יצאת ללמוד הנדסת מכונות סיימת בהצטיינות. לקחת חלק פעיל בהקמת המעבדה לבדיקת ברזים אותה ניהלת תקופה ארוכה. ככל שהזמן חלף הצבת לך רף יותר גבוה. בד בבד עם עבודתך וכל עיסוקיך המשכת בעקביות לפתח ולקדם את ההובי האישי שלך - תוכיה! בשקט בשקדנות תוך למידה עצמית, חתירה בלתי נלאית, להגיע לתוצאות אליהם כוונת ואכן הצלחת בנית מתקנים לדוגמא על כל המשתמע מכך זכית להערכה בענף וזאת למדנו מחבריך מגדלי הציפורים. אלו, כל שעשית גם אם בא על חשבון המשפחה התקבל בהבנה. התא המשפחתי התרחב, באו ילדים נהדרים, משפחה לדוגמא, מלוכדת ותומכת עקבות מורשתך מוטמעות בכל פינה, בביתך ובסביבת ביתך רוחך נשארה באטמוספרת הבית. אתה לא איתנו וזה עצוב.

מאז חלית התמודדת בדרכך בשקט אופייני. לא התאוננת, את סבלך נצרת בליבך. שוחחנו על הרבה נושאים כולל המחלה. מעולם לא התאוננת גם כאשר ניתן היה לראות עליך את סבלך, הערצתי בליבי את דרך התמודדותך ותעצומות נפשך לא פעם יצאתי מפגישה איתך בדמעות ותסכול על שלא הצלחתי להבין אותך, הייתי מבקש ממך לחזור על חלק מהמשפט פעם נוספת בניסיון להבין. התקשית מאוד לדבר ולהביע את עצמך, ראיתי בעיניך את הכאב וחשתי אותו בליבי.

דדי, אינני ניפרד ממך במחשבותיי. אני ממשיך לחשוב עליך להיזכר ולהתגעגע. שמחת חיי נפגעה מלכתך כנראה אשא זאת עד סוף חיי. אתה חסר לי אחי.

דמותך תישאר חרוטה בליבי. מתגעגע

 

יורם